בג"ץ 6455/12 — עאווני מסאעדה נ. הוועדה המחוזית לתכנון ובניה חיפה

פסק-דין בתיק בג"ץ 6455/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6455/12 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג העותר: עאווני מסאעדה נ ג ד המשיבה: הוועדה המחוזית לתכנון ובניה חיפה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד עבד אבו ואסל בשם המשיב: עו"ד מיטל בוכמן-שינדל פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. מונחת לפנינו עתירה למתן צו על תנאי, בגדרה מתבקשת המשיבה לבוא וליתן טעם "מדוע לא תמנע מהריסת בית העותר הנמצא על חלקה 32 בגוש 12158 באדמות ערערה". 2. על פי הנטען בעתירה, העותר הינו בעליה של חלקת מקרקעין המצויה בכפר ערערה. בשנת 2007 הוגש נגד העותר כתב אישום בגין בניה ללא היתר של מבנה מגורים בעל שלוש קומות (להלן: "המבנה") וכן בגין שימוש חורג בקרקע החקלאית ללא היתר ובניגוד לתוכנית. העותר הודה בעובדות כתב האישום והורשע על פי הודאתו. אשר על כן, נקבע כי העותר יהרוס את המבנה עד ליום 1.9.2008, וכן הוצא צו לאיסור שימוש במבנה (ת"פ 1145/07, להלן: "התיק הראשון"). משלא ביצע העותר את האמור בפסק הדין, נפתח נגדו הליך נוסף שעניינו אי קיום צו הריסה שיפוטי. במהלך הדיונים, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה ההליכים נגדו יותלו, תוך קביעה שצו ההריסה שהוטל בתיק הראשון יוכל להיות מבוצע על ידי המדינה (תו"ח 8927-04-09, להלן: "התיק השני"). החלטה זו ניתנה על ידי בית משפט השלום ביום 13.1.2011. בחלוף כשנה, ביום 1.1.2012, הגיש העותר בקשה לביטול ההסכמה אליה הגיעו הצדדים במסגרת התיק השני, ואשר ניתן לה תוקף של פסק דין. נטען כי ההסכמה ניתנה שלא על דעתו, ומבלי שניתן יפויי כח לעורך הדין שייצג אותו בדיון. ביום 15.2.2012 דחה בית משפט השלום את הבקשה לביטול ההסכמה בתיק השני. נקבע כי אין מקום לקבל את טענת העותר לפיה לא הבין את מהות ההסכמה וכי המדובר למעשה בניסיון של העותר לדחות את הקץ ביחס להריסת המבנה. ביום 12.3.2012 עוכב ביצוע צו ההריסה עד ליום 1.7.2012. בקשה נוספת לעיכוב ביצוע הצו נדחתה בהחלטה מיום 18.10.2012, עת קבע בית משפט השלום בחיפה שלא נמצא "כי יש בידי המבקש להראות שהיתר בניה נמצא בהישג ידו, או כי קיים סיכוי לקבל היתר בניה תוך פרק זמן סביר". 3. ביני לביני, הגיש המבקש עתירתו זו בגדרה שב על טענתו כי לא נתן ידו להסכמה לכאורה בתיק השני, וכלל לא ידע אודותיה. העותר הוסיף וטען כי לוועדה המחוזית כלל אין סמכות להרוס את המבנה, וכי מעבר לכך – מופלה הוא לרעה ביחס לבעלי בתים אחרים המצויים בסביבתו, אשר המשיבה אינה מבקשת להרסם בעצמה. טענה מרכזית בעתירה היא כי כיום עומדת על המדוכה תוכנית לשינוי תוכנית המתאר של הכפר ערערה, אשר בגדרה ניתן יהא בבוא העת להכשיר את המבנה, ועל כן יש ראשית למצות את ההליך התכנוני בטרם נקיטה בהליכי ההריסה. לטענת המשיבה, דין העתירה להידחות על הסף. צוין כי מרבית טענותיו של העותר נדונו ונדחו בפני הערכאות הפליליות, ובעתירה זו מנסה העותר "למנוע מהמשיבה לבצע את צו ההריסה שהוטל על המבנה". לגופם של דברים סבורה המדינה כי אחיו של העותר נכח בבית משפט השלום בעת שהגיעו הצדדים להסכמה בתיק השני, וכי בכל מקרה היה העותר מיוצג במהלך הדיון. באשר לסמכות המדינה לביצוע צו ההריסה נטען כי הסמכות נקנתה מכוח הסכמת הצדדים. ביחס לטענת האפליה, טענה המדינה מקומה מצוי בגדרו של ההליך הפלילי כטענת הגנה, ואין מקום להשמיעה עתה שעה שלא הוגש ערעור על הכרעת הערכאות הפליליות. ככל הנוגע לקיומם של הליכים תכנוניים, טוענת המשיבה כי מעת מתן צו ההריסה לפני כשש שנים, ועד ליום זה, לא השתנה המצב התכנוני באיזור הרלוונטי. הוסף כי אכן קיימת כוונה לקדם תוכנית מתאר מרקמית וכוללנית אשר הינה מורכבת וגדולה, ועל כן אין זה סביר כי המבנה שבמוקד העתירה יוכשר תוך זמן סביר – אם בכלל. הודגש כי בית משפט זה פסק שאין לדחות מועד ביצוע צו הריסה מקום בו ההליך התכנוני טרם הושלם והיתר הבניה אינו מצוי בהישג יד ממש. 4. דין העתירה להידחות על הסף. כמתואר לעיל, נגד המבקש נתקיים הליך פלילי בגדרו הוצא צו הריסה למבנה. מבלי להביע עמדה בשאלת ההסכמה בתיק השני – אשר נדמה כי לא נפל בה פגם כטענת העותר – הרי שככל שמבקש העותר להשיג על הסכמה זו, תוך פניה לערכאה אחרת לבד מבית משפט השלום – שומה היה עליו לעשות כן תוך הגשת ערעור על הכרעות הערכאה הפלילית. כך לא נעשה. סבורים אנו כי אין מקום לעקיפת המסלולים הדיוניים שנקבעו בדין, תוך הגשת עתירות לבית המשפט הגבוה לצדק. זו אף זו, כידוע, אין זה ממנהגו של בית משפט זה לשבת כערכאת ערעור על הכרעותיהן של ערכאות מוסמכות – בין אם העתירה הוגשה תוך המועד לערעור ובין אם לאחריו. יודגש, כי העותר הסכים בשעתו לסמכותה של הועדה המחוזית לקיום צו ההריסה, וקיים קושי לקבל כעת הסתייגות מפיו בשלב כה מאוחר. יצוין כי אין בדברים משום קביעת כלל נחרץ ביחס לקניית סמכות בהסכמת הצדדים, אלא הדגש מצוי במועד העלאת הטענה, ובעיקר באכסניה לכך. לאמור – ככל שהתנגד העותר להסכמה, המסלול להשגה הינו אחר כפי שצוין (וראו והשוו רע"פ 8914/12 פלוני נ' מדינת ישראל (13.12.2012)). ככל הנוגע לקיומם של ההליכים התכנוניים, הרי שעיון בפסיקת בית משפט זה מגלה כי הכלל הוא שאין מקום לעכב ביצועו של צו הריסה, כאשר הליכי תכנון המכשירים את המבנה אינם קיימים בעתיד הנראה לעין (וראו רע"פ 3774/04 אל סנע יוסף נ' מדינת ישראל (6.7.2004); רע"פ 974/07 ג'מאל אלשמאלי נ' מדינת ישראל (15.2.2007)). אף בכך יש כדי להקהות מטענות העותר. 5. העתירה נדחית על הסף. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"א בתמוז תשע"ג (19.6.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12064550_Z06.doc עק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il