פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 6398/99
בפני: כבוד השופט ת' אור
כבוד השופט א' מצא
כבוד השופט י' קדמי
העותר: חסן שחאדה חליפה
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים
בשם העותר: עו"ד ל' ברייר
בשם המשיבה: עו"ד א' ליכט
פ ס ק - ד י ן
השופט א' מצא:
ביום 19.8.99 הוציא יושב ראש הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה במחוז ירושלים צו הריסה מינהלי המתייחס למבנה שבנה העותר, בלא היתר כדין, בתחומי הכפר וולג'ה. ביום 22.8.99 הגיש העותר לבית-משפט השלום בירושלים בקשה לביטול צו ההריסה המינהלי. בהחלטתו מיום 25.8.99 דחה בית-משפט השלום את הבקשה, אך לבקשת המשיבה (מיום 16.9.99) החליט בית המשפט (ביום 21.9.99) לדחות את המועד לביצוע הצו עד ליום 3.11.99.
בעתירה - שעם הגשתה ניתן בה צו ביניים ארעי המשהה את ביצוע צו ההריסה המינהלי - מבוקש מתן צו שיחייב את המשיבה ליישב את הסתירה הקיימת, לטענת העותר, בין מעמדו האישי כתושב אזור יהודה ושומרון לבין הוצאת צו הריסה מינהלי למבנה בכפר וולג'ה הנמצא בתחומי מדינת ישראל.
מתגובת המשיבה עולה, כי כפר וולג'ה מצוי חלקו בתחומה של ישראל וחלקו בתחומי אזור יהודה ושומרון. על-פי נתוני משרד הפנים, העותר הוא תושב יהודה ושומרון, בעוד שהמבנה אותו הקים ללא היתר - ושלגביו הוצא צו ההריסה המינהלי - מצוי בתחומה של ישראל. ואין צריך לומר, כי בין מקום מושבו של אדם לבין כוחה של רשות התכנון לפעול נגד מבנה שהוקם בתחומה בלא היתר כדין אין קשר הכרחי.
ככל שחפץ העותר להשיג על צדקתו של צו ההריסה המינהלי לגופו, היה עליו לעשות כן בהגשת ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת בית-משפט השלום. בעתירתו שלפנינו בחר העותר להתמקד בשאלת "מעמדו האישי כתושב הגדה המערבית". דא עקא, שמעתירתו לא עולה, כי הוא חפץ (או זכאי) להיות מוכר כתושב ישראל. אם אכן זאת בקשתו, בידו לפנות אל משרד הפנים בבקשה לקבלת מעמד זה.
העתירה נדחית.
ניתן היום, כד' בחשון תש"ס (3.11.99).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99063980.F04