בג"ץ 6132/08 — פלוני נ. נציבות שירות המדינה

פסק-דין בתיק בג"ץ 6132/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6132/08 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט י' דנציגר העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. נציבות שירות המדינה 2. יוסף תלרז - אב בית הדין למשמעת של עובדי המדינה עתירה למתן צו על-תנאי ולצו ביניים בשם העותר: עו"ד חיים נתיב בשם המשיבים: עו"ד מיכל צוק-שפיר פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. עתירה למתן צו על תנאי שיורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטתו של אב בית הדין למשמעת של עובדי המדינה, הוא המשיב 2 (להלן – המשיב), שלא לפסול עצמו מלשבת כיושב ראש הרכב בית הדין למשמעת של עובדי המדינה (להלן – בית הדין למשמעת) במשפטו של העותר. בנוסף, מתבקשים המשיבים ליתן טעם מדוע לא ימונה הרכב אחר לדון בעניינו של העותר. 2. העותר הינו עובד של שירות הביטחון הכללי (שב"כ). ביום 27.1.08 הוגשה נגד העותר, יחד עם עובדי שב"כ נוספים, תובענה לבית הדין למשמעת בחיפה. בתובענה יוחסו לעותר עבירות משמעת על פי סעיף 17(1), 17(2), 17(3) ו-17(4) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963 (להלן – חוק המשמעת). על פי התובענה, העותר ביצע עבירות כאמור בהקשר לתיעוד נוכחותו בעבודה בניגוד לנוהלי השב"כ. ביום 2.6.08 הושעה העותר מעבודתו על ידי נציב שירות המדינה. ביום 24.6.08 הורשע העותר בעבירות משמעת שיוחסו לו, על פי הודאתו. ביום 30.6.08, לאחר הרשעתו ובטרם נגזר דינו, הגיש העותר בקשה לפסילת המשיב מכל טיפול בעניינו. בקשתו זו של העותר בוססה על ביקור, אשר ערך המשיב במטה השב"כ, במהלכו נשא הרצאה בפני היועצים המשפטיים של השב"כ. יצוין, כי הביקור האמור נעשה מספר חודשים לפני הגשת התובענה נגד העותר. כמו כן, לטענת העותר, המותב בראשותו של המשיב מטפל בכל העניינים בהם מעורבים עובדי שב"כ. כמו כן, הוסיף העותר וטען בבקשתו כי בהחלטותיו של המשיב בוחר הוא לא לכנות את השב"כ בשמו, אלא בשם כללי -"אחד מגופיה של מערכת הביטחון". זאת ועוד, לטענת העותר החליט המשיב לערוך את הדיונים בעניינו בדלתיים סגורות, ללא הצדקה לכך. מכל אלה הסיק העותר כי קיים חשש ממשי למשוא פנים מצד המשיב בניהול המשפט ועל כן על המשיב לפסול עצמו. ביום 3.7.08 דחה המשיב את בקשתו זו של העותר. מנימוקי ההחלטה עולה כי המשיב לא מצא בטענות העותר יסוד לקיומו של חשש ממשי למשוא פנים. נגד החלטה זו של המשיב מופנית העתירה שלפנינו. 3. בעתירתו חוזר העותר על טענותיו בבקשה לפסילת המשיב מיום 30.6.08. בנוגע לסמכות של בית המשפט הגבוה לצדק, טוען העותר כי עניין הפסלות לא הוסדר בחוק המשמעת. הוראות סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן – חוק בתי המשפט) לא חלות על הליכים בבית הדין למשמעת. מכאן שמדובר בלקונה, והעניין מצוי בסמכותו של בית משפט זה מכוח הוראות סעיף 15(ג) לחוק יסוד: השפיטה. 4. לטענת המשיבים, יש לדחות את העתירה על הסף, הואיל ומדובר בהשגה על החלטת ביניים בהליך משמעתי, והדרך הראויה להשיג על החלטה זו הינה במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי של בית הדין למשמעת. מדובר בביטוי פרטני של עיקרון כללי, לפיו אין בית המשפט הגבוה לצדק מתערב בהחלטות ביניים של ערכאות שיפוטיות. בנוסף, לטענתם של המשיבים דין העתירה להידחות גם לגופה, משום שהעתירה לא מגלה עילה להתערבות בית משפט זה. כך, טענותיו של העותר לא מבססות חשש ממשי למשוא פנים מצד המשיב. 5. לאחר עיון בעתירה ובתשובת המשיבים, הגענו למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף: ראשית, הלכה פסוקה היא כי בית משפט זה לא ישמש ערכאת ערעור על החלטות ביניים של בית הדין למשמעת. הדרך היחידה להשיג על החלטות ביניים כאמור הינה במסגרת ערעור על פסק דין סופי של בית הדין למשמעת, על פי הוראות סעיף 43 לחוק המשמעת (ראו, עש"ם 91/05 גונן נ' נציבות שירות המדינה (לא פורסם, 12.1.05)). יוער, כי סעיף 43 הנ"ל תוקן לאחרונה כך, שהסמכות לדון בערעור על פסק הדין של בית הדין למשמעת עברה לבית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו מצוי מקום מושבו של בית הדין למשמעת (חוק בתי המשפט (תיקון מס' 52), התשס"ח-2008, ס"ח 2169). שנית, אם אכן קיימת לקונה בכל הנוגע לפסלות חבר בית הדין למשמעת, הרי ששוב הדרך הנכונה להשיג על החלטת חבר בית הדין למשמעת שלא לפסול עצמו מדיון בעניין מסוים הינה במסגרת ערעור על פסק דין סופי של בית הדין למשמעת. המצב דומה לזה ששרר באשר לפסלות שופט טרם הסדרת נושא זה בסעיף 77א לחוק בתי המשפט. בהמ' 525/63 שמואל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד י"ח(3) 452 (1964) נקבע ברוב דעות, כי בית המשפט הגבוה לצדק לא ישמש כערכאת בקורת על החלטת שופט שלא לפסול עצמו. הדרך הנכונה אז הייתה להשיג על החלטה כאמור במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי בפני ערכאת ערעור. משאין בחוק המשמעת הסדר מיוחד בנושא פסלות שופט, יחול הכלל שנקבע בהמ' 525/63 הנ"ל. המסקנה המתבקשת היא שאין מקום להתערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק כאשר בידי העותר מסלול תקיפה אחר, בו יוכל לעשות שימוש משהתובענה לפי חוק המשמעת תגיע לסיומה. 6. העתירה נדחית, אפוא, על הסף. ניתן היום, ד' באב התשס"ח (5.8.2008). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08061320_S02.doc גק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il