פסק הדין המלא
בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק
בג"ץ 612/01
בפני: כבוד השופט א' מצא
כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופט א' ריבלין
העותר: שמעון ביטון
נגד
המשיב: השופט דוד מינץ
עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים
בשם העותר: בעצמו
פסק-דין
השופטת ד' דורנר:
העותר הגיש לבית-משפט השלום בירושלים קובלנה פלילית לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה1965-, כנגד אדם, אשר על-פי הנטען בקובלנה פגע בעותר על-ידי פרסום לשון-הרע במסגרת ארבע כתבות שהופיעו במקומון בעיר בית-שמש.
במהלך דיון בקובלנה שנערך בתאריך 19.12.00 החליט בית-משפט השלום, ראשית, שלא לאפשר לעותר להגיש - כראיה שנועדה לסתור את ראיות ההגנה - אישורים המעידים על העברות כספים, שלטענת העותר מחזקים את טיעוניו; שנית, שלא לאפשר לעותר - שהגיש בקשה לזימון עדים אך חמישה ימים לפני הישיבה שבמסגרתה ביקש להעידם - לדחות את מועד הדיון על-מנת לאפשר לו לזמן את העדים מחדש, וזאת לאחר שבית-משפט השלום התיר לעדים שלא להופיע לדיון; ושלישית, לאפשר לצדדים לטעון בהקשר להוצאות-המשפט במסגרת שלב הסיכומים, חרף התנגדות העותר, שסבר כי יש לדחות את מועד השמעת הטיעונים עד לאחר שתינתן הכרעת-הדין.
מכאן העתירה שבפנינו כנגד המשיב, השופט שבפניו נדונה הקובלנה שהגיש העותר. העותר נמנע מלצרף כמשיב לעתירתו את הנאשם בקובלנה.
בגדר העתירה נטען, כי החלטות המשיב מוטעות ואינן סבירות, ועל-כן יש לבטלן. עוד טען העותר, כי העתירה הוגשה מן הטעם שאין אפשרות על-פי החוק להגיש ערעור על החלטות ביניים בהליך פלילי.
דין העתירה להידחות על-הסף.
הכלל הוא, שבית-משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות-ביניים בהליך פלילי, כדוגמת ההחלטות שאותן תוקף העותר בפנינו. על-פי סדרי הדין הפלילי, משיכריע בית-משפט השלום בקובלנת העותר, תהא פתוחה בפני העותר הדרך - כסעד חלופי לזה המתבקש במסגרת העתירה שבפנינו - להגיש ערעור לבית-המשפט המחוזי כנגד פסק-דינו של בית-משפט השלום, ובכלל זה כנגד החלטות-הביניים שניתנו במהלך הדיון.
בנסיבות אלו, העתירה למתן צו על-תנאי נדחית.
ניתן היום, ד' בשבט תשס"א (28.1.01).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
01006120.L02