פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 544/19
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
כבוד השופט ג' קרא
כבוד השופט י' אלרון
העותר:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. בית הדין הרבני הגדול בירושלים
2. פלונית
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
עו"ד במברגר אברהם
פסק-דין
השופט י' אלרון:
1. עניינה של העתירה בבקשת העותר לבטל את החלטתו של בית הדין הרבני הגדול בעניין תנאי הערבות שנקבעו לביטולו של צו עיכוב יציאתו של העותר מן הארץ.
2. העותר והמשיבה 2 הם בני זוג המצויים בהליכי גירושין. ביום 3.5.2018 נתן בית הדין הרבני האזורי בירושלים צו עיכוב יציאה מהארץ נגד העותר, לבקשת המשיבה 2, וזאת למשך חודש ימים.
ביום 8.5.2018, לאחר שקיים דיון במעמד הצדדים, הורה בית הדין על ביטולו של הצו, בהתקיים התנאים הבאים: הפקדת טופס הרשאה של "כתבו ותנו" (הרשאה לכתיבת גט ולמסירתו); הפקדת ערבות צד שלישי על סך 120,000 ש"ח; חזרת העותר ארצה בתוך שלושה חודשים, שאם לא כן ישקול בית הדין לבטל את צו עיכוב היציאה מהארץ נגד המשיבה 2 וילדיהם המשותפים.
3. העותר מילא אחר שני התנאים הראשונים, ובעקבות זאת הורה בית הדין הרבני האזורי, ביום 20.6.2018, על ביטול עיכוב היציאה מן הארץ של העותר.
4. המשיבה 2 הגישה ערעור על החלטה זו לבית הדין הרבני הגדול.
ביום 6.1.2019 קיבל בית הדין הגדול את הערעור במובן זה שהחמיר את תנאי הערבות הכספית להבטחת חזרתו של העותר ארצה, והורה כי עליו להפקיד ערבות בסך 250,000 ש"ח ולחלופין ייפויי כוח המקנה לבית הדין סמכות להעברת מחצית מזכויותיו על דירתו לידי המשיבה 2.
בית הדין הורה עוד כי ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ מותנה בכך שהעותר ישוב ארצה בתוך 21 ימים, אחרת יעביר בית הדין את סכום הערבות (ולחלופין את זכויות העותר בדירתו) לידי המשיבה 2.
5. מכאן עתירה זו, בגדרה נטען כי החלטת בית הדין הרבני הגדול ניתנה בחוסר סמכות, שכן למשיבה 2 לא היתה זכות ערעור על החלטת בית הדין האזורי, בהיותה החלטת ביניים בהליך, והיה עליה להגיש בקשת רשות ערעור. עוד נטען כי ההחלטה אינה סבירה, שכן היא מתחשבת בנימוקים שהעלתה המשיבה 2 רק בשלב הערעור, ומשאין כלל עילה מספקת לעיכוב יציאתו של העותר מן הארץ.
6. לאחר שעיינתי בעתירה ובנספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף. הלכה היא כי בית משפט זה לא יתערב בהחלטותיו של בית הדין הרבני אלא במקרים חריגים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק או אם נדרש סעד מן הצדק מקום שהעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר (בג"ץ 3956/18 פלוני נ' בית דין הרבני, בפסקה 25 (28.6.2018)). כלל זה תקף ביתר שאת באשר להחלטות דיוניות של בית הדין הרבני (בג"ץ 288/19 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (14.1.2019)).
החלטתו של בית הדין הרבני הגדול בעניין שינוי גובה הערבות ושינוי מגבלת הזמן לעניין חזרתו של העותר לארץ היא החלטה דיונית שנתונה לשיקול דעת בית הדין. לנוכח זאת, העתירה אינה מגלה עילה להתערבות בית משפט זה.
7. העתירה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתן היום, י"ז בשבט התשע"ט (23.1.2019).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
19005440_J01.docx עע
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il