בג"ץ 5397/16 — מנשה לוי נ. רשות האוכלוסין וההגירה

פסק-דין בתיק בג"ץ 5397/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5397/16 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופט מ' מזוז העותר: מנשה לוי נ ג ד המשיבה: רשות האוכלוסין וההגירה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופט מ' מזוז: 1. עתירה להורות למשיבה לנמק מדוע לא תורה על חקירה משמעתית נגד נציגיה בגין הטעיית בית המשפט בדבר קיום ראיון עם עובדת זרה שלא קוים מעולם, ולחלופין מדוע לא תגלה סיכום בכתב של ריאיון זה, ומדוע לא תגלה את המסמך מכוחו טענה כי העותר הורשע באונס. 2. ראשיתם של הדברים בהחלטה של הממונה על זכויות עובדים זרים בעבודה להגביל את ההיתר להעסקת עובד זר שניתן לעותר כך שיוכל להעסיק עובד סיעודי זר ממין זכר בלבד. זאת לאחר שעובדת זרה שהועסקה אצל העותר ביקשה להפסיק עבודתה אצלו בנמקה שאין הוא מבקש לו מטפלת כי אם בת זוג. העותר תקף את ההחלטה. בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים ביטל את ההגבלה שקבע הממונה בנימוק שנסמכה על "מסד נתונים שגוי". המדינה ערערה על פסק הדין, ובית משפט זה קיבל את הערעור (עע"מ 2306/15 מדינת ישראל נ' מנשה לוי (11.1.2016)). 3. העותר טוען, כי נציג המשיבה הטעה את בית המשפט, בעת שמסר, במענה לשאלות השופטים, כי העובדת הזרה רואיינה על-ידי העובדת הסוציאלית של הלשכה הפרטית דרכה הועסקה, בהנחיית המפקחת מטעם המשיבה. לטענת העותר, לא קוים ריאיון כאמור בהנחיית המשיבה, ואף מכתבי המשיבה בהם צוין שהורשע באונס לא היה להם יסוד. לפיכך, טוען העותר, כחודש וחצי לאחר שניתן פסק הדין פנה לשורת גורמים - מנכ"ל המשיבה, שר הפנים, שרת המשפטים, לשכת עורכי הדין ומבקר המדינה - בתלונה לבדוק את הטעיית בית המשפט העליון כאמור. פנייתו נדחתה על-ידי יועץ שרת המשפטים, פרקליט ועדת האתיקה במחוז ירושלים של לשכת עורכי דין, ונציבות תלונות הציבור במשרד המבקר המדינה. משדחתה אף המשיבה את פנייתו תוך הפנייה לפסק הדין החלוט, הגיש את העתירה דנן. 4. דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי מיצוי הליכים, קיומו של סעד חלופי והעדר עילה. הסעד הראשי המבוקש בעתירה הוא להורות על חקירה משמעתית נגד נציגי המשיבה בגין הטעיית בית המשפט, והסעדים החלופיים נוגעים להמצאת מסמכים להוכחת הריאיון והרשעת העותר באונס. אלא שבניגוד למתואר בעתירה, בקשות אלה כלל לא נזכרו בפניות העותר למשיבה טרם הגשת העתירה. בקשת העותר בפנייתו הראשונה לשורת גורמים ובהם מנכ"ל המשיבה, היתה לקיים דיון חוזר בבקשתו לעובדת זרה ממין נקבה, תוך העלאת טענות שונות באשר לדיון בערעור המדינה, לרבות כנגד התנהלות בית המשפט בו, וכן תוך הכחשה נוספת של עבירת המעשה המגונה בקטינה, הגם שהורשע בה מספר שנים קודם לכן על סמך הודאתו במסגרת הסדר טיעון. העותר לא ביקש בפניה לחקור משמעתית מאן דהוא ולהמציא לו את המסמכים המבוקשים על-ידו בעתירה, מה גם שההליך המתאים לכך הוא פניה לממונה על חופש מידע ברשות הרלוונטית, ובענין זה עומד לעותר סעד חלופי. אף בפניותיו הנוספות של העותר למשיבה לא ביקש לקיים חקירה משמעתית. בכך לא עמד העותר בחובת מיצוי ההליכים טרם הגשת עתירתו (ראו בג"ץ 7505/10 ראש מועצת הכפר חרבתא בני-חארת נ' המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית, פסקה 5 (25.7.2011)). לכך אוסיף, כי העתירה אינה מגלה - על יסוד המפורט בה והמצורף לה - עילה להורות למשיבה לפתוח בחקירה משמעתית בהליך הקבוע בחוק שירות המדינה (משמעת) תשכ"ג-1963. יצוין, כי אף פרקליט ועדת האתיקה במחוז ירושלים של לשכת עורכי הדין דחה את תלונת העותר בנמקו, כי לא נמצאה בהתנהגות בא כוח המשיבה משום עבירה על כללי האתיקה המקצועית של לשכת עורכי הדין, והעותר לא תקף החלטה זו. 5. סוף דבר: דין העתירה להידחות על הסף. ניתן היום, ‏ה' בתמוז התשע"ו (‏11.7.2016). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16053970_B01.doc אב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il