פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 5233/22
לפני:
כבוד השופט י' אלרון
כבוד השופטת י' וילנר
כבוד השופט י' כשר
העותר:
דורון זאבי וילק
נ ג ד
המשיבים:
1. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים
2. שנקר הנדסה, עיצוב, אמנות
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
עו"ד סמדר א. זאבי
פסק-דין
השופטת י' וילנר:
1. העתירה שלפנינו הוגשה כנגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בירושלים מיום 10.4.2022 בע"ע 45641-09-21, בגדרו נדחה ערעור העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב מיום 10.8.2021 בסע"ש 12248-05-18, אשר דחה תביעה כספית שהגיש העותר נגד המשיבה 2 (להלן: מכללת שנקר או שנקר).
2. תביעת העותר נגד מכללת שנקר, אשר בה עבד בין השנים 2017-1999, הוגשה על רקע הודעה שקיבל על סיום העסקתו בה. במסגרת התביעה ביקש העותר, בין היתר, תשלום פיצויי פיטורים, פיצויי הלנה ופיצוי בגין נזק לא ממוני ועוגמת נפש. בית הדין האזורי דן במסגרת פסק דינו בשאלה אם החלטותיה של שנקר בעניין סיום העסקת העותר עולות בקנה אחד עם התשתית ההסכמית הרלוונטית, וענה על כך בחיוב; וקבע כי לא הוכח שההחלטות הנדונות התקבלו בחוסר תום לב או משיקולים שאינם ענייניים. בית הדין הוסיף ודחה, בין היתר, את טענות העותר לעניין חישוב פיצויי הפיטורים, ועל רקע זה נדחתה כאמור תביעתו.
3. העותר הגיש ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה, שאישר את פסק דינו של בית הדין האזורי מכוח תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: תקנה 108(ב)). בית הדין הארצי עמד על כך שאין חובה כי בית הדין האזורי יתייחס לכל טענה וטענה שהעלה העותר, וקבע כי בית הדין התייחס לטענותיו המהותיות; וכי קביעותיו של בית הדין האזורי מעוגנות היטב בחומר הראיות ובתשתית ההסכמית הרלוונטית.
4. מכאן העתירה שלפנינו, שבמסגרתה נטען, בין היתר, כי בית הדין האזורי לא למד את התיק לעומק ולא התייחס לחלק מטענות העותר; וכי לנוכח הפגמים שנפלו בפסק דינו של בית הדין האזורי, השתמש בית הדין הארצי בתקנה 108(ב) "למטרה זרה" – "כדי לא להיכנס לעובי הקורה, כדי לא להתמודד עם טיעוני העותר התוקפים את הכרעתו של בית הדין האזורי וכדי 'לפסוח ולדלג' מעל דיון אמיתי וענייני". העותר מוסיף כי בפתח הדיון בבית הדין הארצי שאל אב בית הדין אם יש למי מהצדדים התנגדות לכך שיישב בדין, לנוכח קשרי משפחה שיש לו עם שותפה במשרד עורכי הדין שמייצג את שנקר; לטענת העותר, אף על פי שהבהיר במעמד הדיון שאין לו התנגדות כאמור, בנסיבות אלו מתעורר חשש ממשי למשוא פנים.
5. דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות בית משפט זה.
בעיקרו של דבר, העותר משיג על פסקי הדין של בית הדין לעבודה שניתנו בעניינו. ואולם, הלכה עמנו כי "אין בית משפט זה משמש כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה. בתי הדין לעבודה הם בעלי מומחיות מיוחדת בתחום משפט העבודה, והתערבות בפסיקתן של ערכאות אלה תיעשה רק במקרים חריגים ובמשורה – מקום שנפלה טעות משפטית מהותית בפסק הדין, בסוגיה עקרונית וכללית הנושאת השלכות רוחב, וכאשר שיקולי הצדק מחייבים התערבות שיפוטית" (בג"ץ 3812/17 סאיג נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 7 (20.7.2017); וראו גם, למשל, בג"ץ 8040/18 סיידרוב נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פסקה 3 (30.1.2019); בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1986); בג"ץ 9215/18 לחמניה טריה ג'וני בכרם בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 5 (10.1.2019); בג"ץ 3542/20 עובד נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 4 (14.6.2020)). המקרה שלפנינו אינו בא בגדר מקרים חריגים אלה.
6. מעבר לנדרש אציין, כי בניגוד לנטען בעתירה, פסק דינו של בית הדין האזורי מפורט, מעמיק ומנומק, ובצדק ציין בית הדין הארצי כי בית הדין אינו מחויב להתייחס בפסק דינו לכל טענה וטענה שהועלתה לפניו. אף לא התרשמתי כי שגה בית הדין הארצי בעשותו שימוש בתקנה 108(ב) במקרה דנן. ויודגש: בניגוד לנטען בעתירה, שימוש בתקנה 108(ב) אין משמעותו כי בית הדין הארצי "לא נכנס לעובי הקורה". כידוע, שימוש בתקנה כגון דא אין משמעותו כי פסק דינה של ערכאת הערעור איננו מנומק, אלא שהנמקתה היא הנמקת הערכאה הדיונית, "על קרבה וכרעיה". השימוש בתקנה נועד אפוא להימנע מחזרה על מלל מיותר, כאשר שתי הערכאות רואות עין בעין (וראו: רע"א 4824/18 פלונית נ' מדינת ישראל, פסקאות 8-6 והאסמכתאות שם (16.9.2018), אשר עוסקת בתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שבגלגולה הנוכחי היא תקנה 148 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שתקנה 108(ב) היא מקבילתה בבית הדין לעבודה).
אוסיף כי אין בידי לקבל את טענת העותר למשוא פנים מצד אב בית הדין. כמפורט לעיל, העותר הביע הסכמתו במעמד הדיון לכך שאב בית הדין יישב בדין, ואין להלום כי יטען בסיומו של הליך כי הסכמתו לאו הסכמה היא, לנוכח תוצאת פסק הדין בעניינו.
ובשורה התחתונה, חרף ניסיונו של העותר לשוות לטענותיו אופי עקרוני, עתירתו נטועה עמוק בנסיבות עניינו הפרטני. פסק דינו של בית הדין האזורי עובדתי בעיקרו, והעותר לא הצביע על סוגיה משפטית עקרונית שמתעוררת בעניינו.
7. לסיום, ולמעלה מן הצורך, אעיר כי העתירה שלפנינו הוגשה ביום 3.8.2022, כמעט ארבעה חודשים לאחר מתן פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. העותר אמנם טען כי השתהה בהגשת עתירתו בשל טעמים אישיים ומשפחתיים, אך אף בנסיבות אלו קשה להתעלם מהשיהוי שבו לוקה עתירתו.
8. העתירה נדחית אפוא.
משלא נתבקשה תגובה, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתן היום, י"ב באב התשפ"ב (9.8.2022).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
_________________________
22052330_R01.docx מה
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il