פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 5064/19
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופט ג' קרא
העותר:
יונתן לוי
נ ג ד
המשיבים:
1. היועץ המשפטי לממשלה
2. פרקליט המדינה
3. מדינת ישראל - פרקליטות המדינה
4. שלוחת תביעות שרון - מעצרים
עתירה למתן צו על תנאי ולמתן צו ביניים וצו עשה
בשם העותר:
עו"ד אביעד לוי
פסק-דין
השופט ג' קרא:
במסגרת העתירה, שהוגשה ביום 25.7.2019, נתבקש צו על תנאי המורה למשיבים לעצור את הליך השימוע של העותר עד להעברת העתק של הדיסקים המתעדים את החקירות בתיק בעניינו של העותר ועד להעברת התיק לשלוחת תביעות אחרת לביצוע השימוע.
הרקע לעתירה
ביום 29.4.2019, נשלח לעותר "מכתב יידוע לחשוד" לפי סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 בתיק פל"א (אב) 136359/2019 (להלן: תיק האב). ביום 11.6.2019 פנה העותר לתביעות מרכז – שלוחת מעצרים שרון (להלן: שלוחת התביעות) בבקשה לעיון בחומר החקירה ולמתן ארכה לביצוע הליך השימוע. ביום 19.6.2019, השיבה שלוחת התביעות לבקשה. בתשובה זו נכתב כי עקב שגגה, שמקורה בכך שלא הובא לידיעת שלוחת התביעות שהעותר פנה לצילום החומר ושמכתב היידוע הגיע לעותר רק ביום 14.5.2019 – הוגש ביום 10.6.2019 כתב אישום נגד העותר בתיק האב בגין סחר בסם מסוכן. כן נכתב כי הדיסקים נמסרו לתמלול כך שהוא לא יוכל לשכפלם וכי התמלולים טרם נתקבלו אך אין בכך כדי לעכב את הליך השימוע ומכיוון שמרבית החומר נמצא בידי העותר, עליו להשלים היערכותו לשימוע בכתב עד ליום 10.7.2019. כדי לאפשר לעותר לממש את זכות השימוע, הגישה שלוחת התביעות בקשה למחיקת כתב האישום בטרם מענה. ביום 23.6.2019, הורה בית משפט השלום בפתח תקווה על מחיקת כתב האישום בעניינו. העותר השיב לשלוחת התביעות ביום 26.6.2019. לטענת העותר, העברת הדיסקים עם החקירות לתמלול מלמדת כי כבר נתקבלה ההחלטה להגיש כתב אישום בעניינו היות שמכתב היידוע נשלח רק בתיק האב (ולא בתיק הספציפי) ובמסגרתו נשלחו הדיסקים לתמלול. זאת, לטענתו, בהתבסס על סעיף 2(ג) לתקנות סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (תמלול), התשע"ח-2018. לכן, ביקש העותר לקבל ארכה להגשת טיעוניו וכן שהליך השימוע ייערך בפני שלוחת תביעות אחרת אשר תשמע את טיעוניו בלב פתוח ובנפש חפצה וכדי שלא תיפגע מראית פני הצדק. ביום 30.6.2019, השיבה שלוחת התביעות כי חסרון הדיסקים המתעדים את החקירות אינו מעכב את השימוע שכן החקירות עצמן מצויות בתיק החקירה ועומדות לרשות העותר לעיון ולהעתקה. התיק הספציפי על שם העותר פל"א 162651/19 משויך לתיק האב של פרשיית סחר בסם מסוכן, כך שאין צורך בכפילות מכתבי יידוע. הדיסקים המתעדים את חקירות החשודים הועברו לתמלול היות שבעניינם של שני החשודים האחרים בתיק הוגשו כתבי אישום במסגרת מעצר וחקירת העותר תביא לבירור האמת בעניינם של האחרים ולכן נשלח תיעוד חקירת העותר לתמלול עוד בטרם נבחן עניינו. כן נכתב כי הגשת כתב האישום בשגגה בטרם עת, אינה מהווה עילה להעברת התיק ליחידת תביעות אחרת וכי התביעה שתבחן את טיעוני העותר במסגרת השימוע, תעשה זאת בלב פתוח ובנפש חפצה. לעותר ניתנו שלושים ימים, החל מיום 30.6.2019, להיערך לשימוע ולהגיש טיעונים בכתב.
לטענת העותר, הדיסקים חיוניים לצורך השימוע כך שאין די בתמלול שלהם וכן יש ליתן לו שהות בת שלושים ימים לקיום השימוע, שתתחיל להימנות החל ממועד העברת הדיסקים אליו.
דיון והכרעה
דין העתירה להידחות על הסף לאור קיומן של שתי עילות סף.
קיומו של סעד חלופי. העותר יוכל להעלות טענות נגד ההליכים שקדמו לפתיחת ההליך הפלילי (ובענייננו, למשל להפרה הנטענת של הזכות לשימוע או לתקינות הליך הגשת כתב האישום נגדו) בהליך הפלילי עצמו (ראו: בג"ץ 9131/05 ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' משרד התעשייה המסחר והתעסוקה, בפסקה 5 (6.2.2006) ("ואכן, על דרך השיגרה ובהיעדר טעמים מיוחדים, סבורים אנו כי דרך המלך להעלאת טענות כנגד הפגמים שנפלו בהגשת כתב אישום (כולל בשלב החקירה) הינה במסגרת ההליך הפלילי גופו"); בג"ץ 8066/18 משיח נ' פרקליטות המדינה, בפס' 8-7, 14 (22.1.2019)). גם לעניין בקשת העותר להורות על העברת הטיפול בתיק הפלילי המתנהל נגדו למחוז אחר לצורך עריכת השימוע, הרי שאף אם נפל פגם בהליך השימוע, החלטות מינהליות המתקבלות במסגרת ניהול ההליך הפלילי תתבררנה במקרה הרגיל בפני בית המשפט בהליך העיקרי. לכאורה גם ספק אם יש בסיס משפטי מוצק לטענת העותר לפיה יש להעביר את התיק לשלוחת תביעות אחרת לצורך השימוע מחשש ששלוחת התביעות בעניינו לא תקבל החלטה עניינית ובנפש חפצה, כפי שמתבקש מחזקת תקינות פעולות רשויות התביעה.
מעל לצורך יצוין, לעניין הבקשה להעתיק את הדיסקים עצמם ולא להסתפק בתמלולים של החקירות, ומבלי לקבוע מסמרות: היקף יכולתו של חשוד לעיין בחומר החקירה לצורך הליך השימוע, שבו טרם הוגש כתב אישום, הוא מוגבל יחסית להיקפו לאחר הגשת כתב האישום (ראו: טיעון לפני הגשת כתב אישום פלילי (שימוע), הנחיית היועץ המשפטי לממשלה 4.3001 (1991). כן ראו, למשל: בג"ץ 6152/18 גרוסמן נ' משרד האוצר (12.11.2018); בג"ץ 7342/16 נוטמן נ' טולדנו (13.3.2017)).
יתר על כן, העתירה הוגשה בשיהוי (ראו, למשל: בג"ץ 5439/09 עבדאלקאדר נ' ועדת העררים הצבאית שלפי צו בדבר וועדות עררים מחנה עופר, בפס' 30 (20.03.2012)). העותר התמהמה בהגשת העתירה, שכן המכתב משלוחת התביעות מיום 30.6.2019, קבע את מועד השימוע לשלושים ימים ממועד המכתב (30.7.2019). אף על פי כן, העתירה הוגשה רק ביום 25.7.2019, ימים ספורים בלבד טרם יום השימוע. העותר לא סיפק הסבר מדוע התעכב בהגשת העתירה (ראו: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי – משפט מינהלי דיוני כרך ד 360 (2017); השוו: בג"צ 2862/96 האגודה לזכויות הציבור לדעת נ' יושב-ראש הכנסת (2.5.1996) ("השיהוי הוא סובייקטיבי, שכן מנקודת מבטם של העותרים לא היה כל יסוד להמתין עד לרגע האחרון...")).
העתירה נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיבים, לא יינתן צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ו בתמוז התשע"ט (29.7.2019).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
19050640_Q02.docx סח
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il