פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 5036/22
לפני:
כבוד השופט ד' מינץ
כבוד השופט י' אלרון
כבוד השופט י' כשר
העותר:
משה דויד
נ ג ד
המשיבים:
1. סגן הפרקליטה הצבאית הראשית
2. ראש מדור הדין המשמעתי
3. קצין שיפוט
עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו זמני וצו ביניים
בשם העותר:
עו"ד מנחם שטאובר
פסק-דין
השופט ד' מינץ:
לפנינו עתירה ולצידה בקשה למתן "צו זמני וצו ביניים" בגדרה מתבקשים המשיבים ליתן טעם מדוע לא ישוחרר העותר מעונש המחבוש שהוטל עליו בשל הרשעתו בהליך משמעתי מכוח חוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955 (להלן: חוק השיפוט הצבאי), בגין אי-התייצבותו לשירות צבאי.
העותר נעצר על ידי המשטרה הצבאית והובא ביום 17.7.2022 לפני קצין שיפוט בדרגת סא"ל לדין משמעתי בגין עבירה על סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי שעניינה "העדר מן השירות שלא ברשות". על פי טופס ההליך המשמעתי אשר צורף לעתירה, קצין השיפוט התרשם כי העותר היה מודע לחובת גיוסו ובחר החלטה מודעת שלא להתגייס. נקבע כי העותר זומן מספר פעמים בשנת 2012 להסדיר את מעמדו, אולם הוא לא עשה כן. לטופס צורף תדפיס זימונים להליכי צו ראשון (להלן: תדפיס הזימונים) בו מסומנים תאריכים בהם זומן העותר ובחלקם אף התייצב לצורך בירור רפואי. העותר מצדו טען בהליך כי לא היה מודע לחובת הגיוס וסבר כי הוא זכאי לפטור משירות צבאי. לפני גזירת העונש ביקש העותר להקל עליו ולהתחשב בו. העותר נדון ל-18 ימי מחבוש, אותם החל לרצות באופן מיידי.
לדברי העותר, הוא קיבל את טופס ההליך המשמעתי באיחור, ומשכך רק ביום 19.7.2022 פנה בבקשה לביטול ההליך המשמעתי בהתאם להוראת סעיף 168 לחוק השיפוט הצבאי. בבקשתו טען כי מעמדו כ"בן ישיבה" בוטל שלא כדין ומבלי שניתנה לו ההזדמנות להגיש ערר או השגה על ההחלטה; כי המשיבים הבהירו בהליכים אחרים שבתקופה הרלוונטית, החל מחודש אוגוסט 2012 ועד לחודש מרץ 2014, הם נמנעו מלאכוף את חובת הגיוס על אוכלוסיית תלמידי הישיבות; וכי הרשעתו נעשתה בהסתמך על תדפיס הזימונים בלבד, בניגוד להוראות, כאשר כלל לא הוכח קיומו של צו המחייבו להתייצב לשירות. ביום 21.7.2022 נדחתה בקשת העותר על ידי סגן הפרקליטה הצבאית הראשית, לאחר שנקבע כי קצין השיפוט היה רשאי להרשיע את העותר על סמך תדפיס הזימונים, ממנו למד כי העותר היה מודע לחובת גיוסו וכן זומן לטובת הסדרת מעמדו מספר פעמים ולא התייצב, אף שהעותר חולק על תוכנה של ראיה זו. בשולי ההכרעה צוין כי לעותר עומדת הזכות להגיש בקשה להמתקה ללשכתו של ראש אכ"א וכן הזכות להגיש ערר אל מפקדו של קצין השיפוט.
לדברי העותר, ערר שהגיש ביום 21.7.2022 נדחה ביום 24.7.2022, זאת כאשר טופס הערר וההכרעה בו אינם מצויים ברשותו, לטענתו.
מכאן לעתירה שלפנינו. לטענת העותר, הוא אכן התייצב בעבר בלשכת הגיוס, אך אין בכך כדי להצביע על מודעותו לצו הגיוס אשר נטען על ידי המשיבים כי הוצא במועד מאוחר יותר. העותר מלין על כך שלא היה מקום להרשיעו בהתבסס על תדפיס הזימונים ללא כל ראיה ברורה אחרת, מבלי שזומנו עדים לבירור העניין ובהיעדר כל אינדיקציה של ממש לכך שאכן הוצא צו גיוס. לטענתו, הדבר נעשה בניגוד להוראת פקודת מטכ"ל 07.102 "דין משמעתי" (להלן: פקודת המטכ"ל) האוסרת בנסיבות אלו להתבסס בהליך משמעתי על ראיה בכתב לבדה. העותר שב וטען כי לא התבקש כלל להגיש בקשה לדחיית שירות נוכח העובדה שבתקופה הרלוונטית המשיבים נמנעו מלאכוף את חובת הגיוס על בני ישיבות שכמותו, וכי מעמדו כ"בן ישיבה" בוטל שלא כדין. כמו כן טוען העותר כי גיוסו לשירות אינו חוקי.
דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא כי בית משפט זה ביושבו כבית המשפט הגבוה לצדק אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות הפרקליט הצבאי הראשי. התערבותו של בית משפט זה נדרשת רק מקום בו נפל בהחלטה פגם חמור היורד לשורש העניין או שהיה כרוך בה עינוי דין (בג"ץ 8169/17 קפלינסקי נ' סגן הפרקליט הצבאי הראשי, פסקה 8 (29.10.2017); בג"ץ 2865/19 מירזקנדוב נ' סגן הפצ"ר, פסקה 7 (24.4.2019)). מקרה זה אינו נמנה על אותם מקרים יוצאי דופן. אין חולק שהעותר התייצב מספר פעמים בלשכת הגיוס בשנים 2012 ו-2013. על כן טענתו כי כלל לא היה מודע לחובת גיוסו, אינה ממן העניין. החלטת קצין השיפוט מנומקת (בהתחשב בכך שמדובר בהליך משמעתי) ומתבססת על תדפיס זימונים, אשר נדמה כי העותר אינו חולק עוד על תוכנו. מכל מקום, בניגוד לטענת העותר, על פי הוראת סעיף 107(ג) לפקודת המטכ"ל, רשאי קצין השיפוט להסתמך על ראיה בכתב שהיא "פלט ממוכן של מידע ממערכות צה"ל" אף אם הנידון חולק על תוכנה, ומבלי לזמן עדים כדי להוכיח את תוכנה.
בנוסף ייאמר כי מעיון בהחלטת סגן הפרקליטה הצבאית הראשית עולה כי לעותר נתונה האפשרות לפנות בבקשה להמתקת עונשו לפני ראש אכ"א, ולפחות על פי האמור בעתירה, הוא לא פעל לעשות כן. אין צורך לומר כי גם מן טעם זה, עוד טרם מוצו ההליכים הרלוונטיים לפני הגורמים המוסמכים, אין מקום להידרש לעתירה (וראו: בג"ץ 6043/20 רב"ט ו.ס. נ' ראש המטה הכללי, פסקה 9 (3.9.2020)).
בשולי הדברים יש לציין כי למעט טענות כלליות בקשר לחוקיות גיוסו לצבא, העותר לא פירט מדוע הגיוס אינו חוקי, כמו גם אם פעל כלל לדחותו. זאת לאחר שהתייצב בלשכת הגיוס חרף טענתו שלא קיבל צו התייצבות כדין.
לא מצאנו אפוא כי מדובר במקרה המצדיק התערבותו של בית משפט זה. העתירה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ז בתמוז התשפ"ב (26.7.2022).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
22050360_N01.docx מנ
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il