בג"ץ 4846/08 — עמותת עם כלביא נ. אהרון פרנקו - מפקד מחוז ירושלים

פסק-דין בתיק בג"ץ 4846/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4846/08 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ח' מלצר העותרת: עמותת עם כלביא נ ג ד המשיבים: 1. אהרון פרנקו - מפקד מחוז ירושלים 2. משטרת ישראל ,מחוז ירושלים - מגרש הרוסים עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: כ"ז באייר התשס"ח (1.6.08) בשם העותרת: עו"ד נפתלי ורצברגר בשם המשיבים: עו"ד אבינועם סגל-אלעד; עו"ד מיכל צוק פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. העותרת, עמותה המבקשת – כמזה שנים – לקיים אירוע "מצעד הדגלים" מחר, יום ירושלים, טוענת כי דרישות שהוטלו עליה מטעם המשטרה לשם כך אינן כדין. היא מסתמכת על פסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 2557/05 מטה הרוב נ' משטרת ישראל (לא פורסם, 12.12.06) – עתירה לתמיכה בממשלה בעניין ההתנתקות מעזה. עוד מבקשת היא לשנות במסלול שנקבע לה על ידי המשטרה, שאסר על כניסת הצועדים משער האריות ושער הפרחים ועל עצרת סיום מופרדת בין נשים לגברים הפרדה גמורה בכותל המערבי. ב. לשיטת המדינה, אין המדובר באירוע של הפגנה פוליטית וחופש הביטוי, ועל כן שונה הוא מפרשת מטה הרוב, וכן נטען כי נדרש אישור העיריה לפי חוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968, כפי שנתבקש בעבר. המשטרה מציינת כי האירוע – המאורגן במסלולים נפרדים בין נשים לגברים – כולל במות של מוסיקה וריקודים, וכן משאיות ורכבים ובהם תזמורות או קלטות הגברה. ג. נציין כבר כאן, כי בהסכמה החלטנו לדון בעתירה כאילו הוצא צו על תנאי. נוסיף, כי העתירה הוגשה ביום 29.5.08, לאחר שפניית העותרת למשטרה היתה ביום 20.5.08. היה מן הראוי, באירוע שמועדו ידוע מראש, כי הבקשה למשטרה תוגש זמן משמעותי יותר לפני כן, כך שככל שיתגלעו חילוקי דעות שייזקקו להכרעה שיפוטית, ייעשה הדבר בלוח זמנים סביר, ולא בסד הבלתי סביר הנוכחי. דברים אלה נאמרים במוטעם – במבט צופה פני עתיד. ד. (1) לגופם של דברים, המשטרה עצמה הקצתה לאירוע זה כ- 1,310 שוטרים מתוך כ- 2,782 שיוצבו ברחבי העיר לאבטחת כלל האירועים ביום ירושלים. העותרת נדרשה להציב כ- 250 סדרנים אנשי חברת אבטחה, שכן בעבר, לאחר פשרה בבית משפט זה, הוצבו על ידי העותרת – כנאמר – סדרנים צעירים שלא ביצעו תפקידם כראוי. הסדרנים שנדרשו נחלקים בין נקודת הכינוס, ציר התהלוכה, הרכבים והבימות. (2) גם לשיטת העותרת בעבר סייעה העיריה כספית לאירוע, מה שאין כן עתה; עוד סבורה העותרת, כי אין מפקד המחוז מוסמך להתנות תהלוכה או עצרת בתנאים מעין אלה שנדרשו. לטענתה, האירוע הוא של שמחה, אך גם הכרזה ציבורית בנושא איחוד ירושלים, ועל כן אירוע פוליטי, ומכל מקום אין מקום לדרישת רישוי עסקים באירוע שאין בו שיקולים עיסקיים. גם בדיון בפנינו טען בא כוח העותרת כי המדובר בציבור בעל מסר ממוקד, המצוי באגף החרדי יותר של הציונות הדתית, והוא מזוהה פוליטית; תרבות המחאה בציבור זה היא מתן ביטוי בשיר ובריקוד למסר פוליטי. עלות הסדרנים של 100,000 ₪ היא – כך נטען – מעל ליכולת העותרת, הנכונה לארגן 150 סדרנים מעל גיל 18. העותרת הגישה תכנית בטיחות כפי שנדרשה. ה. לשיטת המשיבים המדובר באירוע משולב המחייב גם רישוי מכוח חוק רישוי עסקים, שכן הבמות – למשל – אינן בקטגוריה של "תהלוכה" ולא כל אירוע יכול לחסות בכנפי זיקה פוליטית, והאירוע דנא לפחות בחלקו הדומיננטי דומה לבימות בידור ביום העצמאות. נטען כי כל הדרישות הן לעניין בטיחות, וסדרנים מקצועיים נחוצים לכך, לשם אפשרות פיקוח עליהם. ולבסוף נטען באשר למסלול המתבקש, כי מעבר דרך שער הפרחים (שנכלל בבקשה המקורית) כרוך במעבר ברובע המוסלמי על כל המשתמע לגבי תנועת התושבים שם, ציר שער האריות מוצע כציר פינוי, ואף לענין הכותל המערבי דרישת ההפרדה המלאה (להבדיל מחלקית) בין נשים וגברים תוך מניעת מעבר יש בה קושי בטיחותי . ו. בדיון בפנינו הודיע בא כוח העותרת, כי אינה עומדת על העתירה בנושא שער הפרחים. נציין כבר כאן, כי לאחר שבחנו את נושא המסלול באנו לכלל מסקנה שאין מקום להתערב בשיקולי המשיבים בענין זה, ולגביו נדחית העתירה. ז. ניסינו להביא את הצדדים לכלל הסדר מוסכם באשר לאבטחה, אך לצערנו לא עלה הדבר בידינו. ח. (1) אציע לחברי לקבל את העתירה חלקית. ראשית, דומה שאין בינינו מחלוקת שהמדובר באירוע בעל אופי ציבורי-פוליטי, גם אם מעורבים בו רכיבים אחרים. גם בבקשת הרשיון מיום 20.6.08 נאמר כי מטרת האירוע היא "ביטוי איחוד ירושלים תחת דגל ישראל לנוכח חולשת הממשלה בנושא ירושלים" (שם דובר, אגב, על 20,000 איש ולא על 30,000 כפי שעלה מאוחר יותר). בבקשה מתוקנת מיום כ' אייר תשס"ח נאמר כי מטרת האירוע "לבטא את איחוד ירושלים תחת דגל ישראל נוכח חולשת הממשלה וההידרדרות במעמדה של ירושלים השלמה כבירת ישראל, וחיזוק הישוב היהודי בין החומות", ולהלן בנימוקים המיוחדים (שבבקשה המקורית היו "יום ירושלים") נאמר, כי דובר על "החלטת ראש הממשלה לשאת ולתת על חלוקת ירושלים, נוכח לחצים חיצוניים ופנימיים לחלוקת ירושלים ... עמדה נחושה של חיזוק איחוד העיר תחת דגל ישראל, ולחזק את הנוכחות היהודית בירושלים שבין החומות". (2) נוכח אלה, המדובר באירוע שביסודו הוא בעל אופי ציבורי-פוליטי, גם אם נכללים בו סממני שירה וריקוד. (3) לדעתנו ככל שהמדובר באירוע מעין זה, הוא חוסה תחת כנפיו של חופש הביטוי כאמור בפסק הדין בענין מטה הרוב. על כן בעיקרו מוטלת האחריות לאבטחה על המשטרה, שגם אינה מתנערת מאחריות זו ביסודה. אך נזכיר שבפסק הדין נאמר גם (פסקה 17, מפי הנשיא ברק), כי "אם מפקד המשטרה סבור שלנוכח משימותיה הנוספות של המשטרה, או לנוכח סדר הכוחות הנדרש לצורך אבטחת אירוע נתון, אין ביכולתו להקצות, את הכוחות הנדרשים לשמירה על הסדר הציבורי, רשאי הוא להתנות את ההפגנה בתנאים של זמן, מקום ואופן", אלא שמחסור במשאבים לא יצדיק כשלעצמו סירוב לאבטח; "זהו מחירה של הדמוקרטיה, זהו גם מקור כוחה" – ולכך עלות. באותו עניין הוספתי אנוכי, עם זאת, כי "למקום ההפגנה משמעות באשר להשקעת הכוחות הנדרשת, ולא הרי הפגנה המשתרעת על שטח פתוח ורחב, כהרי זו הנערכת במקום סגור; לא הרי הפגנה הנערכת במרכז העיר והפרעות התנועה הכרוכות בו כהרי הפגנה במקום פרברי ....". (4) הואיל והנושא העומד לדיון בפנינו עניינו אבטחה לצרכי בטיחות, אין אנו רואים מקום להיכנס לשאלת תחולתו של חוק רישוי עסקים. אנו יוצאים מן ההנחה כי נושאי נספח הבטיחות שהוגש יוסדרו, לרבות מד"א וכיבוי אש. אך נראה, כי משמשקיעה המשטרה למעלה מאלף ושלוש מאות שוטרים באירוע זה, רשאית היא לבקש כי כדי שהאירוע יופעל במלוא היקפו, יהיו גם סדרנים בעלי מיומנות סבירה מטעם מארגני האירוע, והמדובר בפחות מ-20% ממספר השוטרים שהוקצה לאירוע כולו. יחד עם זאת אין מקום להטיל על המארגנים, בנסיבות, עלות שאין בידם לממן; ועל כן, גם אם הניסיון לא היה טוב דיו בעבר, יש לדעתי מקום לקבל חלקית את הצעתם לסדרנים שיובאו על ידיהם, אך זאת, כך שלפחות מחציתם של אלה צריכים להיות לאחר שירות בצה"ל והאחרים בני לא פחות מ-18, תוך שתימסר רשימתם עד מחר ב-11:00 למשטרה, וכן רשימת האחראים לסדרנות בכל קטע, שיהוו כתובת למשטרה. ככל שלא יוכלו המארגנים לעמוד בכך יהא עליהם, כפי שגם הצהירו, לצמצם חלק מן האירוע על-ידי ביטול השימוש במשאיות, ברכבים, ובמערכות ההגברה לצורך הרקדת ההמונים. דבר זה אינו עומד בסתירה לפסק דין מטה הרוב, בהתחשבנו בכך שלמשטרה מטלות נוספות רבות ביום ירושלים והקצתה לאירוע מספר שוטרים כה נכבד כאשר הקצתה. (5) מוצע לעשות את הצו מוחלט חלקית בהתאם לאמור. אין צו להוצאות. ש ו פ ט השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' גרוניס: דעתי היא כי יש לדחות את העתירה. כפי שציין חברי, השופט א' רובינשטיין, המשטרה הקצתה למעלה מ-1,300 שוטרים לאירוע המאורגן על ידי העותרת. המשטרה תציב מחר בירושלים למעלה מ-2,700 שוטרים (שחלקם יגיעו מחוץ לירושלים). האירוע בו מדובר אינו האירוע היחיד הנערך ביום זה בירושלים. בנתונים האמורים, הפיתרון הראוי הוא בכך שהעותרת תצמצם את היקפו של האירוע או שתקבל על עצמה את דרישותיה של המשטרה. כלומר, הנתונים העובדתיים המיוחדים של מקרה זה מבדילים אותו מן האירוע שנידון בבג"ץ 2557/05 מטה הרוב נ' משטרת ישראל (לא פורסם, 12.12.06). תמה אני האם על המשטרה להסיט כוחות מאירועים אחרים לזה שעורכת העותרת, מכיוון שהעותרת היא זו שפנתה לבית משפט זה. מכאן שלטעמי לא היה מקום למתן צו מוחלט. ש ו פ ט הוחלט ברוב דעות כאמור בפסק דינו של השופט רובינשטיין. ניתן היום, כ"ז אייר התשס"ח (1.6.08). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08048460_T03.docהג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il