פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 4727/21
לפני:
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופט ד' מינץ
כבוד השופטת י' וילנר
העותר:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. בית הדין השרעי לערעורים בירושלים
2. בית הדין השרעי האזורי בחיפה
3. פלוני
4. פלוני
5. פלוני
6. פלוני
7. פלוני
8. פלונית
עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצו ביניים
בשם העותר:
עו"ד ריאד חאג'
פסק-דין
השופט ד' מינץ:
העתירה שלפנינו מכוונת כלפי פסק דינו של בית הדין השרעי לערעורים (להלן: בית הדין לערעורים) מיום 13.6.2021, בו נדחה ערעור העותר על פסק דינו של בית הדין השרעי בחיפה (להלן: בית הדין). בית הדין קיבל בפסק דינו את תביעת האבהות של משיבה 8, אשתו של העותר כנגדו (להלן: המשיבה).
העותר והמשיבה נישאו זל"ז ביום 23.10.2016 ונישואיהם אושרו על ידי בית דין שרעי ברשות הפלסטינית ביום 30.10.2018. המשיבה הגישה תביעה לבית הדין בטענה כי ביום 29.9.2019, במהלך שהותה בירדן אצל הוריה, נולד לה בן (להלן: הקטין). בתביעתה לבית הדין ביקשה המשיבה לאשר את הנישואים בין הצדדים ולקבוע כי הקטין הוא בנו של העותר.
לאחר שטענות סמכות ובקשות לסילוק התביעה מטעם העותר נדחו, הוא הגיש בקשה נוספת לסילוק התביעה, בטענה כי המשיבה חתמה על תצהיר בו הצהירה כי הסמכות היחידה לדון בענייני נישואיהם של הזוג תהיה נתונה בידי בית הדין ברשות הפלסטינית או בירדן וכי היא לא תגיש אף הליך במערכת המשפט הישראלית. המשיבה הגיבה לבקשה זו וטענה כי היא לא חתמה על תצהיר כאמור וכי התצהיר לכאורה שהגיש העותר הוא "פרי דמיונו". בית הדין דחה את בקשתו של העותר וקיבל את התביעה, כך שנישואיהם של הצדדים אושרו ותביעת האבהות התקבלה. העותר אף חויב בתשלום הוצאות לאוצר המדינה בסך של 3,000 ש"ח.
העותר ערער לפני בית הדין השרעי לערעורים על פסק דינו של בית הדין וחזר, בין היתר, על טענותיו לגבי סמכותו של בית הדין לדון בתביעה וכן כי שגה בית הדין כאשר דחה את תצהיר המשיבה שהוגש על ידו. בית הדין לערעורים דחה את הערעור, בציינו כי אין להתחשב בתצהיר לכאורה מטעם המשיבה, שכן בכל מקרה היה ביכולתה לחזור בה מהסכמתה לעניין הסמכות לדון בתביעה. לגופם של דברים, בית הדין לערעורים מצא כי החלטתו של בית הדין בערכאה הדיונית לאשר את הנישואים ולקבל את תביעת האבהות נכונה בהתאם לדין השרעי, לאחר שהמשיבה הציגה חוזה נישואים תקף. כן דחה בית הדין לערעורים טענות שהעלה המערער בנוגע להחלטת בית הדין להעביר עותק מפסק הדין לגורמים הרלוונטיים בשל חשש לריבוי נשים.
מכאן העתירה שלפנינו, בה טוען העותר כי קביעתם של בתי הדין שהוא אביו של הקטין הנשענת על כלל דתי עתיק, ללא הצגת ראיות או שמיעת עדים, פוגעת בזכותו החוקתית להורות. כן טען פעם נוספת כי בית הדין נעדר סמכות לדון בסכסוך בין הצדדים וכי לבתי הדין ברשות הפלסטינית או בממלכת ירדן הסמכות הבלעדית.
דין העתירה להידחות על הסף. הלכה מושרשת היא כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הדתיים, ובתי הדין השרעיים בכלל זאת. גדר ההתערבות מוגבלת למקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין או כאשר נדרש סעד מן הצדק מקום שהעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר (ראו למשל: בג"ץ 6126/20 פלוני נ' בית הדין השרעי לערעורים בירושלים, פסקה 6 (7.1.2021); בג"ץ 537/21 פלוני נ' בית הדין השרעי לערעורים בירושלים, פסקה 3 (16.2.2021)). הדברים נכונים ביתר שאת כאשר העתירה מופנית כלפי החלטה שערעור עליה נדחה על ידי בית דין דתי לערעורים, כבענייננו. העתירה דנא מעלה רובה ככולה טענות בעלות אופי ערעורי ואינה נמנית על המקרים החריגים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה.
ניתן היום, ל' באב התשפ"א (8.8.2021).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
_________________________
21047270_N03.docx רח
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il