פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 4595/20
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
כבוד השופט ד' מינץ
העותר:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. שופט בית המשפט המחוזי בנצרת
2. המחלקה לשירותים חברתיים מגדל העמק
3. היועץ המשפטי לממשלה
4. פלונית
5. פלונית
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
עו"ד יוסי נקר
פסק-דין
השופט ע' פוגלמן:
כעולה מהחומר שלפניי, מאז חודש ינואר 2020 שהה בנו הקטין של העותר (להלן: הקטין) אצל אמו של העותר, המשמשת עבורו "קלט חירום". ביום 26.5.2020 קיים בית המשפט לנוער בנצרת (כב' השופטת ט' ויסמן בן שחר) דיון בבקשה להכריז על הקטין כ"קטין נזקק", בהתאם לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער). בהחלטת בית המשפט מאותו היום נקבע כי אין מחלוקת בכל הנוגע לעובדות הניצבות בבסיס הבקשה, ולפיכך הכריז על הקטין כקטין נזקק בהתאם להוראות חוק הנוער (להלן: ההחלטה מיום 26.5.2020). עוד צוין בהחלטה כי עובדת סוציאלית לנוער, שבחנה את מצבו של הקטין, הביעה עמדתה כי טובתו תומכת בהוצאתו למשפחת אומנה חסויה שאינה אומנת קרובים. לפיכך, הורה בית המשפט על הארכת צו הוצאה ממשמורת עד להחלטה בסוגיית דרכי הטיפול במקרה דנן. ככל שניתן להבין מהעתירה, ביום 4.6.2020 ניתנה החלטה נוספת של בית המשפט לנוער, שהורתה על הוצאת הקטין מידי סבתו (החלטה זו לא צורפה לעתירה; להלן: ההחלטה מיום 4.6.2020).
העותר ערער על ההחלטות מיום 26.5.2020 ומיום 4.6.2020, ובית המשפט המחוזי בנצרת קבע כי הערעורים ישמעו במאוחד ביום 4.8.2020. ביום 24.6.2020 דחה בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ע' טאהא) בקשה מטעם העותר להקדמת מועד הדיון, וציין כי מועד זה נקבע בשים לב לכך שמדובר ב"תיק נזקקות", וכי לא נמצא בסיס לטענה שלפיה יש במועד האמור משום פגיעה בטובת הקטין. מכתב העתירה עולה שהעותר הגיש בקשה נוספת להקדמת מועד הדיון, ונכון למועד הגשת העתירה טרם ניתנה בה החלטה.
בעתירה שלפנינו מבקש העותר להורות על הקדמת מועד הדיון שנקבע, וטוען כי ההחלטה שלא להקדימו חורגת ממתחם הסבירות. זאת, בין היתר, משום שככלל נקבעים דיונים בערעורים הכרוכים בהוצאתו של קטין ממשמורת להישמע באופן מיידי. עוד טוען העותר כי נפלה שגיאה בקביעתו של בית המשפט המחוזי שלפיה אין במועד שנקבע משום פגיעה בקטין.
לאחר שעיינו בעתירה ובנספחיה, הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף. כידוע, בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שניתנות על ידי הערכאות השיפוטיות המוסמכות, למעט במקרים חריגים שבהם נפל פגם היורד לשורשו של ההליך השיפוטי (בג"ץ 6786/19 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (11.11.2019); בג"ץ 6763/19 לוי נ' הרשות השופטת, פסקה 4 (22.10.2019)). הדבר נכון ביתר שאת בענייננו, שכן העותר משיג על החלטה שלא להקדים את מועד הדיון בערעורים, המנויה בסעיף 1(1) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (השוו: בג"ץ 364/16 פלונית נ' בית המשפט לענייני משפחה, פסקאות 12-10 (21.1.2016)). מדובר בהחלטה בעלת אופי דיוני הנתונה לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי, וזה הכריע בה לאחר שבחן את נסיבות המקרה, ונתן דעתו לטיעוני העותר שנוגעים להשפעת מועד הדיון שנקבע על הקטין. משאלה הם פני הדברים, לא מצאנו כי המקרה דנן בא בקהל אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותנו.
חזקה על בית המשפט המחוזי שייתן דעתו גם לבקשה הנוספת מצד העותר להקדמת הדיון, שהוגשה לפי הטענה, ויחליט כחכמתו.
העתירה נדחית אפוא על הסף. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתן היום, ט"ז בתמוז התש"ף (8.7.2020).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
_________________________
20045950_M02.docx אג
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il