בג"ץ 4394/17 — נועה הס נ. משרד הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 4394/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4394/17 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופטת י' וילנר העותרת: נועה הס נ ג ד המשיבים: 1. משרד הפנים 2. עיריית חיפה עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: עו"ד אייל פרח בשם המשיב 1: עו"ד שרון אבירם בשם המשיבה 2: עו"ד דליה בן אלעזר יורן פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. עתירה למתן צו על-תנאי בגדרה מבוקש להורות כי החוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 131) התשע"ב-2012 (להלן: התיקון לפקודת העיריות או התיקון לפקודה) לא יחול על נכסים שאינם בני-השמשה. לחלופין, מבוקש להורות למשרד הפנים ולעיריית חיפה להקים ועדה מוניציפאלית בעלת סמכות להחרגת נכסים כגון דא מהתיקון לפקודה. רקע 2. ביום 1.1.2013 נכנס לתוקפו התיקון לפקודת העיריות במסגרתו נקבע כי נכס שנהרס או ניזוק, ובשל כך לא נעשה בו שימוש, יזכה לפטור מארנונה למשך שלוש שנים, ולאחר מכן יחויב בארנונה בשיעור מופחת למשך חמש שנים. בתום תקופה של שמונה שנים, וככל שהנכס יוותר הרוס, יזכה לפטור קבוע מארנונה. 3. העותרת היא בעלת בניין בחיפה, המושכר ברובו לדיירים שונים. קומת המרתף בבניין (להלן: הנכס) אינה ראויה למגורים במצבה הנוכחי, ומשום כך אינה בשימוש. בהתאם לתיקון לפקודת העיריות, זכה שטח קומת המרתף לפטור מארנונה לתקופה שמתאריך 10.4.2013 ועד לתאריך 9.4.2016; בתום תקופה זו, נדרשה העותרת לשלם ארנונה בשיעור מופחת למשך חמש שנים. ביום 3.5.2016 ביקשה העותרת מהעירייה פטור קבוע מתשלום הארנונה לנכס, כיוון שלטענתה, הנכס אינו ניתן להשמשה, ובשל כך אין להשית עליה חיובי ארנונה בגינו. העירייה דחתה את בקשתה בנימוק שהוראות הפקודה אינן כוללות אפשרות למתן פטור מתשלום ארנונה לנכסים שלא ניתן להשמישם. 4. ביום 26.10.2016 הגישה העותרת עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בחיפה (להלן: העתירה המנהלית), בה טענה כי התיקון לפקודה לא צריך לחול על הנכס, כיוון שאין אפשרות לשפץ אותו באופן שיהפוך אותו ראוי למגורים. העתירה נמחקה ביום 12.12.2016; על נסיבות מחיקת העתירה יפורט בהמשך. תחת העתירה שנמחקה, הגישה העותרת את העתירה שלפנינו. טענות הצדדים 5. העותרת גורסת כי אין ביכולתה להשמיש את הנכס למגורים, וכי במצב דברים זה, יש לפטור אותה מתשלום ארנונה על הנכס. לחלופין טוענת העותרת, כי יש ליצור מנגנון בדמות ועדה מוניציפלית שתוכל להעניק פטור מתשלום ארנונה במקרים כאלה. העותרת מנמקת את הדברים בכך שהרציונל העומד ביסוד התיקון לפקודה הוא יצירת תמריץ לבעלי נכסים הרוסים לשפצם ולהשמישם, ומכאן שאין טעם לכלול בגדרה נכסים שאינם בני-השמשה. העותרת מוסיפה כי היא סבורה שמשרד הפנים "לא דקא פורתא בחוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 131), לא יצרה מנגנון מתבקש למקרים חריגים, ולפיכך לא השלימה את מלאכתה השלטונית". 6. משרד הפנים טוען שבכל הנוגע אליו, דין העתירה להידחות על הסף. זאת הן מכיוון שהסמכות להטלת ארנונה נתונה לעירייה, הן מכיוון שהעותרת לא פנתה אליו עובר להגשת העתירה, ובכך לא פעלה למיצוי ההליכים מולו. משרד הפנים מוסיף ביחס לעתירה המנהלית כי "יצוין, בזהירות המתבקשת, כי בניגוד לנטען על-ידי העותרת [...] דומה כי העתירה נמחקה שלא בהסכמת הצדדים, כי אם בהיעדרה של העותרת ונוכח 'הטענה הנוגדת לכאורה את לשון החוק'". לגופו של עניין טוען משרד הפנים כי לשון החוק ברורה, ואין בה משום הענקת סמכות למשיבים להעניק פטור מתשלום במקרים כגון דא. משרד הפנים מוסיף שהאפשרות למתן פטור מתשלום ארנונה למבנים שאין כדאיות כלכלית בשיקומם נדונה בהליכי החקיקה, וכי הוחלט מפורשות שלא להחריגם. בהתאם לכך, טוען משרד הפנים שבהעדר מקור חוקי אחר המאפשר הענקת פטור מארנונה לעותרת, לא ניתן לפטור אותה מהתשלום. 7. העירייה טוענת כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת שיהוי. זאת, מאחר שהיה על העותרת לפנות אל הערכאה הרלוונטית מעת שנודע לה על החיוב בארנונה, ולא כעבור שנתיים. לגופו של עניין, מצטרפת העירייה לטענותיו של משרד הפנים, וגורסת כי בהעדר מקור חוקי המאפשר הענקת פטור מארנונה, אין לה סמכות לפטור את העותרת מהתשלום. דיון 8. כאמור, לעתירה זאת קדמה עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים. בפתח העתירה דנן ציינה העותרת כי העתירה המנהלית "נמחקה בהסכמת הצדדים [...] לאחר שבית המשפט הנכבד סבר, כי מאחר ומדובר בתקיפת דבר חוק, הרי שהסמכות העניינית אינה נתונה בידיו". אולם, עיון בפסק הדין מלמד שהנימוק למחיקת העתירה היה כדלהלן: "מאחר והעותרת ו/או בא כוחה לא התייצבו לדיון, ונוכח הטענה הנוגדת את לשון החוק, אני מורה על מחיקת העתירה". העותרת לא דייקה אפוא בתיאור הנסיבות שהובילו למחיקת העתירה, בכך נהגה שלא בנקיון כפיים; די בכך כדי לדחות את עתירתה: "אין הצדקה להושיט סעד למי שבא בחוסר ניקיון כפיים" (עע"מ 65/13 הועדה המחוזית לתכנון ובניה חיפה נ' נאות מזרחי בע"מ, פסקה 4 (7.7.2013)). 9. יתר על כן, העתירה אינה מגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה. לשון התיקון לפקודה ברורה, והיא אינה מותירה מקום לחריגים. לא זו אף זו, כפי שהראו המשיבים, המחוקק נתן דעתו בהליך החקיקה על מקרים דוגמת המקרה דנן, ובחר שלא ליצור עבורם מנגנון המאפשר הענקת פטור מתשלום. העתירה אינה מצביעה על מקור נורמטיבי המצדיק סטייה מהוראות החוק, ואין הצדקה להעתר לה. 10. אשר על כן, העתירה נדחית. העותרת תישא בהוצאות המשיבים בסך של 10,000 ₪; מחצית למשרד הפנים ומחצית לעיריית חיפה. ניתן היום, ‏ז' באייר התשע"ח (‏22.4.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17043940_O13.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il