פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 4289/21
לפני:
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופטת י' וילנר
כבוד השופט א' שטיין
העותרות:
1. אפרת רובינשטיין
2. אנה אוליצקי
נ ג ד
המשיבים:
1. השר לביטחון הפנים
2. מ"מ פרקליט המדינה
3. מפכ"ל המשטרה
4. משטרת ישראל
עתירה למתן צו על תנאי וצו מוחלט
בשם העותרות:
עו"ד רלי אבישר רווה
בשם המשיבים:
עו"ד מוריה פרימן, עו"ד יונתן קרמר
פסק-דין
השופט י' עמית:
עניינה של העתירה שלפנינו בהנחיית פרקליט המדינה בנושא מדיניות האכיפה בעבירות הנלוות לזנות, שבגדרה נקבעו אמות מידה להגדרת "מעשה זנות" כאמור בחוק העונשין, התשל"ז-1977, והובהר כי ריקוד חיק (להלן: לאפ דאנס) עשוי להוות, בנסיבות מסוימות, מעשה זנות.
1. ביום 6.5.2019, פורסם עדכון להנחיית פרקליט המדינה 2.2 "מדיניות האכיפה בעבירות הנלוות לזנות" (25.7.1990) (להלן: הנחיית פרקליט המדינה או ההנחיה), בגדרו הוכרה האפשרות שלאפ דאנס, ריקוד ארוטי של אישה בלבוש מינימלי על ירכיו של גבר, מהווה בנסיבות מסוימות מעשה זנות. בהנחיה נקבעו מספר אמות מידה לקביעה אם לאפ דאנס במקרה נתון עולה לכדי מעשה זנות, ובהן מאפייניו של המגע, כמו רציפותו, משכו ומידת האינטימיות הכרוכה בו, וטיבה של הפעילות המינית, למשל אם היא נושאת אופי הדדי ואינטראקטיבי או שמדובר בצפייה פסיבית של הלקוח בחשפנית.
2. העותרות הן נשים המועסקות כחשפניות, והעומדות בראש "איגוד החשפניות", התארגנות וולונטרית המונה כמאה חשפניות, "כולן נשים בגירות, עצמאיות שקולן אינו נשמע", כאמור בעתירה. העותרות ביקשו, בין היתר, כי בית משפט זה יורה על ביטולה של הנחיית פרקליט המדינה, ככל שהיא נוגעת לריקוד הלאפ דאנס. לעמדתן, הגדרתו של לאפ דאנס כ"מעשה זנות" פוגעת בזכותן לחופש העיסוק, ולכן מדובר בהסדר ראשוני שנדרש כי ייקבע בחוק. משלא נעשה כן, ההנחיה מהווה חריגה מסמכות על ידי פרקליט המדינה, ודינה בטלוּת. העותרות טענו בנוסף, בין היתר, כי ההנחיה אינה ברורה דיה וכי ניתנה לה פרשנות מרחיקת לכת על ידי משטרת ישראל, באופן שהוביל לאכיפה נרחבת יתר על המידה.
3. בתגובה המקדמית של המשיבים לעתירה נטען כי דינה להידחות על הסף, לנוכח אי מיצוי הליכים. נכתב, כי העותרות לא הצביעו על כל פנייה מוקדמת שנערכה על ידיהן טרם הגשת העתירה, וכי מבדיקתם של המשיבים עלה, כי העותרות שלחו בחודש פברואר 2020 הודעת דוא"ל ללשכת ממלא מקום פרקליט המדינה דאז, בה ביקשו לקבוע פגישה בנושא סגירת מועדוני החשפנות, ומאז לא נתקבלה פנייה נוספת בעניין. המשיבים טענו כי פנייה יחידה, כללית ותמציתית זו, אינה מספקת לעמידה בדרישת מיצוי ההליכים.
4. דין העתירה להידחות על הסף לנוכח אי מיצוי הליכים על ידי העותרות. על אף שהעתירה אוחזת 46 עמודים, ונראה כי הושקעה בה עבודה רבה, אין בכל העתירה התייחסות לפנייה מוקדמת של העותרות בנושא העתירה, ומתגובת המשיבים עולה כי פנייה כאמור אכן לא נערכה, למעט הודעת הדוא"ל הכללית האמורה, שאליה לא נתקבל מענה. הלכה עמנו, כי טרם פנייה לבית משפט זה, יש לפעול למיצוי הליכים אל מול הרשות המינהלית המוסמכת, ואף להותיר בידי הרשות פרק זמן הולם כדי לבחון את הטענות שהועלו כלפיה ולגבש להן מענה. לא כך נעשה במקרה דנן, ומשכך, אינני סבור כי העותרות עמדו בחובת מיצוי ההליכים (על חשיבותה של חובה זו ראו מני רבים, בג"ץ 112/12 אדם טבע ודין נ' ממשלת ישראל, בפסקה 8 (24.5.2012); בג"ץ 2220/21 ועדת החקירה האזרחית נ' היועץ המשפטי לממשלה, בפסקה 12 והאסמכתאות שם (9.5.2021)).
5. סוף דבר, שהעתירה נדחית. העותרות תישאנה בהוצאות המשיבים בסך 3,000 ש"ח.
ניתן היום, ב' באלול התשפ"א (10.8.2021).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
_________________________
21042890_E02.docx עכב
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il