פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 4214/02

החברה הכלכלית לירושלים בע"מ נ. שר האוצר

העותרת ביקשה לחייב את המשיבים להכריז על אזורים מסוימים כ'ישובי ספר' או כ'אזורים שנפגעו מפעולות איבה' לצורך קבלת פיצויים בגין נזקים כלכליים.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 18/11/2002 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 4214/02 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה נזקי מלחמה ופיצוי נפגעי פעולות איבה — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותרת ביקשה לחייב את המשיבים להכריז על אזורים מסוימים כ'ישובי ספר' או כ'אזורים שנפגעו מפעולות איבה' לצורך קבלת פיצויים בגין נזקים כלכליים.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 4214/02 — החברה הכלכלית לירושלים בע"מ נ. שר האוצר

העותרת ביקשה לחייב את המשיבים להכריז על אזורים מסוימים כ'ישובי ספר' או כ'אזורים שנפגעו מפעולות איבה' לצורך קבלת פיצויים בגין נזקים כלכליים.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

העותרת, חברה המחזיקה בנכסים באזור התעשייה עטרות, עתרה לבג"ץ בדרישה כי שרי האוצר והביטחון יכריזו על אזורים מסוימים כ'ישובי ספר' או כ'אזורים שנפגעו מפעולות איבה'. זאת, כדי לאפשר לבעלי נכסים לקבל פיצויים מהמדינה בגין הפסדים כלכליים שנגרמו עקב אירועי האינתיפאדה השנייה (אוקטובר 2000). בית המשפט דחה את העתירה וקבע כי הסמכויות המוקנות לשרים בחוק הן סמכויות שבשיקול דעת ולא חובה. בנוסף, נקבע כי גם לו היו מוכרזים האזורים כ'ישובי ספר', העותרת לא הייתה זכאית לפיצוי לפי לשון החוק, שכן לא נגרם נזק פיזי ישיר לנכסיה ולא הייתה מניעה פיזית לניצולם. בית המשפט הדגיש כי החלטת השרים שלא להכריז על האזורים היא סבירה ונובעת משיקולים תקציביים רחבים.

הנימוק המרכזי

החוק אינו מחייב את המדינה לפצות על כל נזק כלכלי שנגרם עקב המצב הביטחוני, אלא רק על נזקים ספציפיים המוגדרים בחוק (כמו נזק פיזי ישיר לנכס). לשרים יש שיקול דעת רחב אם להכריז על אזור כזכאי לפיצוי, ובית המשפט לא יתערב בשיקול דעת זה כל עוד הוא סביר.

פרטי ההליך

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
שלב ההליך עתירה
הרכב השופטים א' ריבלין, א' ברק, ד' ביניש
בדעת רוב 3/3
ארכיון חודשי פסקי דין מנובמבר 2002

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • החברה הכלכלית לירושלים בע"מ

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • יש להכריז על אזור התעשייה בעטרות כ'ישוב ספר' או כ'אזור שנפגע מפעולות איבה'.
  • הפגיעה הכלכלית והנטישה באזור התעשייה מחייבות מתן פיצוי מהמדינה.
  • הסמכויות המוקנות לשר האוצר בחוק הן סמכויות שבחובה בנסיבות העניין.
טיעוני ההגנה
  • החוק אינו מטיל חובה להכריז על אזורים כ'ישובי ספר' או כ'אזורים שנפגעו מפעולות איבה'.
  • החלטת שר האוצר שלא להכריז היא סבירה בהתחשב במורכבות המצב ובשיקולים תקציביים.
  • לא התקיימו התנאים בחוק לקבלת פיצוי, שכן לא נגרם נזק ישיר לגוף הנכסים ולא הייתה מניעה פיזית לניצולם.
מחלוקות עובדתיות
  • האם קיימת חובה מנהלית להפעלת סמכויות ההכרזה.
  • האם נגרם 'נזק' כהגדרתו בחוק המזכה בפיצוי.

טענות מנהליות

הטענה הועלתה ונדחתה

תגיות נושא

  • נזקי איבה
  • פיצויים
  • משפט מנהלי
  • סבירות

סכום הוצאות משפט

20000

הפניות לתיקים אחרים

הפניות לפסקי דין אחרים
  • חוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א-1961

חקיקה שאוזכרה

שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק בג"ץ 4214/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק בג"ץ 4214/02 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' ריבלין העותרת: החברה הכלכלית לירושלים בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. שר האוצר 2. שר הבטחון 3. ועדת הכספים של הכנסת עתירה למתן צו-על-תנאי תאריך הישיבה: כ"ח בחשון תשס"ג (3.11.2002) בשם העותרת: עו"ד עמיר אלמגור בשם המשיבים: עו"ד איל ינון פסק-דין השופט א' ריבלין 1. העותרת מבקשת כי המשיבים 1 ו-2, שר האוצר ושר הבטחון, יעשו שימוש בסמכותם מכוח הוראת השעה הקבועה בסעיף 36(ג)(1) לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א-1961 (להלן: החוק), באופן שהמשיב 1 יכריז על אזורים מסוימים כ"אזורים שנפגעו מפעולות איבה", והמשיב 2 יכריז על פעולות מסוימות כעל "פעולות איבה". נוסף לכך, מבקשת העותרת כי המשיב 1 יכריז על אזורים מסוימים כעל "ישובי ספר" בהתאם לסמכותו לפי סעיף 35 לחוק, וזאת לעניין האירועים הבטחוניים שפרצו בחודש אוקטובר 2000. כל אלה מבקשת העותרת על מנת שיינתן פיצוי כספי לבעלי נכסים באותם אזורים בגין הפסדים, מניעת רווחים ומחמת אי-אפשרות לנצל נכסים כתוצאה מאירועי חודש אוקטובר 2000. 2. העותרת היא חברה ציבורית העוסקת בבנייה של נכסים לתעשייה ולמסחר ובהשכרתם. פעולתה מתרכזת באזור ירושלים, לרבות אזורים שכנים מעבר לקו הירוק, ובהם אזור התעשיה בעטרות. מקומו של אזור התעשיה הזה הפך אותו, כך מסבירה העותרת, ליעד קבוע לפעולות איבה, שהובילו לקריסה כלכלית ולנטישה המונית של בתי עסק באזור. לאלה השלכה ישירה על העותרת, המשכירה, כאמור, נכסים באזור, והיא סבורה כי ראוי שהמשיבים יעשו שימוש בסמכויות המוקנות להם בסעיפים 35 ו-36(ג)(1) לחוק, וזאת כדי לאפשר לבעלי נכסים באזורים אלה לקבל פיצוי מהמדינה, ולו לתקופה קצובה. 3. קבלת פיצוי מכוח הוראת סעיף 35 לחוק בגין נזקים שנגרמו עקב פעולות איבה מותנית בשניים. האחד, כי שר האוצר הכריז על אזור או על ישוב כעל "ישוב ספר" ; והשני, כי נגרם לאזור או לישוב "נזק" כמשמעותו בסעיף 35. קבלת פיצוי מכוח הוראת השעה הקבועה בסעיף 36(ג)(1) מותנית, בין היתר, בשלושה: האחד, קיומו של "נזק איבה", לאמור "נזק שנגרם לגופו של נכס וכן הפסד, מניעת רווח או אי אפשרות לנצל נכס"; השני, כי "נזק האיבה" נגרם "עקב פעולות ששר הבטחון הכריז עליהן כפעולות איבה"; והשלישי, כי "הנזק נגרם באזור ששר האוצר... הודיע עליו שהוא אזור שנפגע מפעולות איבה". עמדת המשיבים היא כי ההוראות עליהן סומכת העותרת אינן מטילות על שר האוצר חובה להכריז על אזורים כעל "ישובי ספר" או להכריז על אזורים מסוימים כעל "אזורים שנפגעו מפעולות איבה". המשיבים מסבירים, כי החלטתו של שר האוצר שלא לעשות, בשלב זה, שימוש בסמכותו להכריז על אזורים מסוימים כעל "ישובי ספר", היא סבירה. זאת, משום שמדובר באירועי מלחמה המקיפים אזורים רבים בארץ, שקשה לאבחן ביניהם לעניין הפגיעה הכלכלית. הם מסבירים גם, כי לגוף הדברים, אפילו היה מוכרז אזור התעשיה בעטרות כ"ישוב ספר" כמשמעותו בסעיף 35 לחוק, לא היה בכך כדי להביא לפיצוי בעלי הנכסים בעטרות בגין נזקים עקיפים שאירעו להם כתוצאה מאירועי חודש אוקטובר 2000. זאת, מאחר שמתן פיצוי בגין "נזק", כאמור בסעיף 35 לחוק, מותנה, בנוסף לעצם ההכרזה על אזור כעל "ישוב ספר", באחד משלושה: נזק שנגרם לגופם של נכסים; הפסד או מניעת ריווח הנובעים מנזק שנגרם לגוף הנכסים המצויים באזור; או, לחילופין, חוסר אפשרות מוחלט לנצל נכסים באזור. משלא נתקיים אף לא אחד מהתנאים האלה, כך מסבירים המשיבים, לא נגרם לעותרת "נזק" כהגדרתו בסעיף 35 לחוק, וממילא לא ניתן היה לפצות אותה בגין הפסדיה. באשר לבקשת העותרת כי המשיבים יפעילו את הסמכות הנתונה להם בהוראת השעה שבסעיף 36(ג)(1), סבורים המשיבים, כי לאור המשמעויות התקציביות המשמעותיות הנובעות מהכרזה על אזור כעל "אזור שנפגע מפעולות איבה", הוענק לשר האוצר שיקול דעת רחב באם לעשות שימוש בסמכותו זו. 4. ואכן, אין לקבל את עמדת העותרת, כי הסמכויות שניתנו לשר האוצר בסעיף 35 ובהוראת השעה שבסעיף 36(ג)(1) הן סמכויות שבחובה, וכי הוא חייב להכריז על אזורים מסוימים כעל "ישובי ספר" או על אזורים מסוימים כעל "אזורים שנפגעו מפעולות איבה". אשר לסמכותו של שר האוצר להכריז על אזורים מסוימים כ"ישובי ספר" מכוח הוראת סעיף 35, הרי שלשון החוק ותכליתו מלמדות כי סמכות זו – אפילו הופעלה –לא הייתה מאפשרת מתן פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לנכסי לעותרת. לשון החוק מורה, כי משלא נגרם נזק ישיר לגופו של נכס המצוי בתחום "ישוב ספר" – ונזק ישיר כאמור לא נגרם כאן – ומשלא נגרם הפסד או מניעת רווח כתוצאה מנזק ישיר כאמור, מותנה קיומו של נזק בר-פיצוי בכך שאין אפשרות לנצל נכסים המצויים בתחום "ישוב ספר". תנאי זה גם הוא לא נתקיים. נגרמה אמנם כאן לעותרת פגיעה כלכלית, אך לא נתקיים מצב של אי-אפשרות פיסית לנצל את הנכסים. תכלית החוק מלמדת, כי הפיצוי שמבקשת העותרת לקבל יוחד לנזקים שנגרמו לנכסים כפועל יוצא של עצם המצאותם ב"ישובי ספר" או ב"אזורי ספר". בענייננו, לעומת זאת, פעולות האיבה שגרמו לנזקיה של העותרת, אינן מיוחדות לאזורי ספר דווקא, אלא מתבצעות הן באזורים רבים ברחבי הארץ, לרבות בלבה. הענקת פיצוי לעותרת בגין נזקים אלה הייתה מחטיאה, אפוא, את המטרה העומדת ביסוד החוק. 5. אשר לסמכות המוקנית לשר האוצר להכריז על אזורים כעל "אזורים שנפגעו מפעולות איבה": הגדרתו של "נזק איבה" היא רחבה ביותר, והכרזה על אזורים כ"אזורים שנפגעו בפעולות איבה" היא הכרזה בעלת השלכה תקציבית משמעותית, עד שאין ספק, כי טרם שבאה הכרזה כזו מצד שר האוצר, חובה עליו להפעיל שיקול דעת רחב ולהביא בחשבון את ההשלכות התקציביות כאמור, את המשאבים העומדים לרשותו על-פי חוק ואת סדר העדיפויות המתבקש. בייחוד כך, מקום בו מתבצעות פעולות איבה נגד המדינה באופן תדיר ובאזורים נרחבים ברחבי הארץ, והנזקים שנגרמים בגינן הם רחבי היקף. לא ניתן, אם כן, לומר, כי החלטתו של שר האוצר לא להפעיל, לפי שעה, את סמכותו ולהכריז על "אזורים שנפגעו מפעולות איבה" היא בלתי-סבירה. התוצאה היא שדין העתירה להידחות. העותרת תשא בהוצאות המשיבים, בסך כולל של 20,000 ש"ח. ש ו פ ט הנשיא א' ברק: אני מסכים. ה נ ש י א השופטת ד' ביניש: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' ריבלין. ניתן היום, י"ג בכסלו תשס"ג (18.11.2002). ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 02042140_P03.doc/אמ נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שרה ליפשיץ – מזכירה ראשית בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il