פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 3842/19
לפני:
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
כבוד השופט י' אלרון
העותרת:
פלונית
נ ג ד
המשיבים:
1. בית הדין הרבני הגדול
2. בית הדין הרבני האזורי בירושלים
3. משרד הרווחה
4. פלוני
5. משטרת ישראל
6. משרד הבריאות
7. פלונית
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרת:
עו"ד שלומית ביר
בשם המשיבים 2-1:
עו"ד עפר יעקב
פסק-דין
השופט י' עמית:
1. בעתירה זו נתבקשנו להורות על עיכוב הסדרי הראייה והשהות של המשיבה 7 (להלן: הקטינה), היא בתם של העותרת והמשיב 4, אצל אביה "עד לסיום בדיקה וחקירת החשדות בעניין פגיעה מינית ופיזית בקטינה". עוד נתבקשנו להורות על השהיית ביקוריה של הקטינה אצל המשיב 4 עד להכרעה בעתירה "ו/או מיצוי החקירה על ידי המשיבה 5 [משטרת ישראל – י"ע]".
2. העותרת והמשיב 4 היו נשואים זה לזו והתגרשו בשנת 2014, בעת שהייתה הקטינה בת כשלושה חודשים.
3. העתירה מגוללת סיפור עצוב של סכסוכים נמשכים בין העותרת לבין המשיב 4. העותרת חזרה והעלתה טענות שעניינן חשדות לפגיעה מינית בקטינה על-ידי אביה, הוא המשיב 4. הנושא חזר ונבדק על-ידי רשויות הרווחה, ובתי הדין הרבניים קיבלו את החלטותיהם בכל הנוגע לקשר שבין הקטינה לאביה, בהתאם לתסקירים המקצועיים שהתקבלו מרשויות אלה. העותרת אינה משלימה עם החלטותיהם, והעתירה דנן נסבה על הסדרי הראייה הזמניים שקבע בית הדין הרבני.
4. דין העתירה להידחות על הסף.
הלכה מושרשת היא, כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין הרבניים, וכי התערבות בהחלטותיהם של בתי דין אלו תיעשה רק בנסיבות חריגות – אותן לא עלה בידי העותרת להוכיח (בג"ץ 2617/18 פלוני נ' ביה"ד הרבני הגדול, בפסקאות 11-10 והאסמכתאות שם (30.4.2018); בג"ץ 970/18 פלונית נ' פלוני, בפסקה 10 והאסמכתאות שם (6.6.2018)). הלכה זו מקבלת משנה תוקף כשעסקינן בהחלטות ביניים של בתי הדין הרבניים (בג"ץ 5589/16 פלוני נ' פלונית, בפסקה 8 והאסמכתאות שם (2.8.2016); בג"ץ 5440/15 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, בפסקה 7 (23.8.2015)).
5. אוסיף ואציין, כי לא מצאתי פגם כלשהו בהחלטותיהם של בתי הדין הרבניים בעניינה של העותרת. חרף שלל טענותיה, מעיון בהחלטות עולה כי הן בית הדין האזורי והן בית הדין הגדול נדרשו פעם אחר פעם לטענותיה בכובד ראש וביסודיות רבה, בעוד העותרת היא זו שהפרה לא פעם את ההחלטות שניתנו בעניינה ואף יש בסיס לסברה כי היא עושה שימוש לרעה בהליכי משפט. בנסיבות אלה לא ניתן לטעון כי בתי הדין הרבניים חרגו מעקרונות הצדק הטבעי, או כי ראוי ליתן לעותרת סעד מן הצדק (וראו בג"ץ 1996/16 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, בפסקה 8 והאסמכתאות שם (21.6.2016)). ממילא, את מרבית טענותיה של העותרת ניתן להעלות במסגרת ערעור על פסק דינו הסופי של בית הדין הרבני האזורי, לכשיינתן, ומשכך אף קיים לעותרת סעד חלופי.
6. לבסוף, ולא אחרון בחשיבותו. רשויות הרווחה מודעות לנסיבות המקרה ולמצבה הרגיש של הקטינה. כפי שעולה מהתייחסותו המפורטת של משרד הרווחה (המשיב 3) שהוגשה ביום 19.8.2019, אך לאחרונה התקיים דיון של ועדת תכנון טיפול והערכה בהשתתפות הורי הקטינה - העותרת והמשיב 4. בעקבות הדיון ובהסכמת הורי הקטינה הוחלט לשלב את הקטינה ואת הוריה בטיפול בקהילה; לערוך אבחון פסיכודיאגנוסטי לקטינה, וכן תיעשה פנייה לבית המשפט להליך נזקקות. לאור זאת נחה דעתי כי הקטינה זוכה לליווי מתאים ולפיקוח של רשויות הרווחה, וכל סוגיה נוספת שתתעורר בעתיד תטופל על ידי הערכאות המוסמכות.
7. סיכומו של דבר: העתירה נדחית על הסף. מאחר שלא נתבקשה תגובה מטעם המשיב 4, לא ייעשה הפעם צו להוצאות.
ניתן היום, כ"א באב התשע"ט (22.8.2019).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
_________________________
19038420_E02.docx מב
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il