פסק הדין המלא
בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 3779/97
בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד השופט א' מצא
כבוד השופטת ד' דורנר
העותר: אלעזר גוטליב
נגד
המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול לערעורים
2. היועץ המשפטי לממשלה
3. צביה גוטליב
4. שופטת ביה"מ המחוזי בתל-אביב
ר' שטרנברג-אליעז
עתירה למתן צו על תנאי
פ ס ק - ד י ן
השופט א' מצא:
1. אחיו של העותר נסע לפני שנים למדינות הים ומקום מושבו אינו ידוע. רעיית האח ביקשה להשתחרר מכבלי עגינותה. בהליך שנקטה, בערכאות בית הדין הרבני, יוצג בעלה על-ידי עורך-דין. העותר, אחיו של הבעל המבוקש, זומן מפעם לפעם לשם מסירת מידע על קשרים שהיו (או לא היו) לו עם אחיו. לבסוף ניתן פסק-דין לכפיית גט נגד הבעל, והיועץ המשפטי לממשלה הגיש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה לפי סעיף 6 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג1953-, לכוף על הבעל את מתן הגט במאסר.
לבקשתם המשותפת של האישה ובא-כוח הבעל החליט בית הדין הרבני הגדול, ביום 1.1.97, ליתן תוקף של פסק-דין להסכם מכוחו בוטלו כל פסקי הדין וההחלטות שניתנו בהליכים הקודמים, לרבות פסקי כפיית גט, ונקבע כי הרב הגאון ר' שמואל אוירבך שליט"א "ישמש כידו הארוכה של ביה"ד הגדול ויוסמך לפסוק בכל הסיכסוכים שבין הצדדים וביה"ד הגדול יהיה מוסמך לתת להחלטותיו ... תוקף של פסק דין". דא-עקא, שעל-פי בקשות שהוגשו לו כעבור זמן, חזר בית הדין והחליט ביום 7.5.97, כלהלן:
"לאחר העיון בבקשות שלפנינו, החלטנו: אנו מאפשרים לכל העוסקים בדבר - כולל הבורר הגר"ש אוירבך שליט"א - לסיים את הפרשה ולהביא לשחרור האשה מעגינותה תוך 30 יום מהיום.
במידה והגט לא יסודר תוך מועד זה, תבוטל החלטתינו שניתנה ביום כ"ב בטבת תשנ"ז, ושבה אושר ההסכם בין ב"כ הצדדים, וכל פסקי הדין שניתנו יחזרו לתוקפם."
2. בעתירתו בבג"ץ 2368/97, שהוגשה לבית המשפט ביום 14.4.97 (להלן: "העתירה הקודמת") ביקש העותר שיינתן צו המורה ליועץ המשפטי לממשלה ליתן טעם מדוע לא יבוטל ההליך לכפיית גט נגד אחיו של העותר. עתירה זו סמכה על החלטת בית הדין הרבני הגדול, מיום 1.1.97, בגדרה בוטלו פסקי כפיית גט שניתנו בהליכים קודמים. אך קודם שהגיעה העתירה לדיון (ביום 18.5.97) החליט בית הדין הגדול (ביום 7.5.97) לבטל את ההחלטה מיום 1.1.97 ולהשיב על כנם את פסקי כפיית הגט. לנוכח החלטה אחרונה זו פסק בית משפט זה לדחות את העתירה הקודמת. בשולי פסק הדין הוער כי "לכאורה נכונה טענת בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה כי לעותר אין מעמד בפנינו כאשר הליך כפיית הגט מכוון כנגד אחיו". ברם, משמצא כי דין העתירה להידחות לגופה, לא נדרש בית המשפט להכרעה בשאלת זכות עמידתו של העותר.
3. בעתירה שלפנינו מבקש העותר צו המורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטתו של בית הדין הרבני הגדול מיום 7.5.97 ומדוע לא תושב על כנה החלטתו של בית הדין מיום 1.1.97. כן מבקש העותר צו המונע מן המשיבה 4 (שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו) מלדון בהליך לכפיית גט נגד אחיו של העותר ומלהוציא, בגדר הליך זה, צווי הבאה נגד העותר.
משהובאה העתירה בפניי (ביום 22.6.97) החלטתי, כי על העותר להסביר מהיכן, לדעתו, קמה לו זכות עמידה בעתירה המופנית כנגד החלטתו של בית הדין הרבני. משהוגשה תשובת העותר חזרתי ועיינתי בכל טענותיו, וכמבוקש על-ידו - גם בכל החומר שהוגש לבית המשפט בגדר העתירה הקודמת. דעתי היא, כי לעותר - כמי שלא נמנה בין בעלי הדין בהליך לפני בית הדין הרבני - אין כל מעמד בעתירה המכוונת כנגד החלטה שניתנה בהליך האמור.
חלקה השני של העתירה, המופנה כנגד בית המשפט המחוזי, אינו מגלה עילה הראויה לבירור בפני בית-משפט זה. בהליך כפיית הגט, כמו בהליכים בגדרם ניתנו פסקי הכפייה, אין לעותר כל מעמד. הליך הכפייה גופו אינו נוגע לו וממילא גם אינו עלול לפגוע בו. אם יוזמן העותר כעד בהליך זה, ויתייצב בבית המשפט בהתאם להזמנה, חזקה שלא יתעורר צורך להוציא נגדו צווי הבאה. ואם - ככל שהעותר חושש - ייתן בית המשפט החלטה שתפגע לא רק באחיו אלא גם בו, יהיה בידו להשיג על ההחלטה בדרך הקבועה בחוק לתקיפת החלטה של בית-משפט מחוזי בהליך מסוג זה.
4. מכל האמור עולה כי דין העתירה להידחות מבלי לבקש עליה את תגובת המשיבים.
ניתן היום, יא' בתמוז תשנ"ז (16.7.97).
המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
97037790.F03