בג"ץ 3746/12 — עמותת רופאים לזכויות אדם נ. מפקד שירות בתי הסוהר

פסק-דין בתיק בג"ץ 3746/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3746/12 לפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית העותרים: 1. עמותת רופאים לזכויות אדם 2. ADDAMEER PRISONER SUPPORT AND HUMAN RIGHTS ASSOCIATION 3. הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל 4. עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל 5. מרכז מוסאוא לזכויות האזרחים הערבים בישראל 6. גישה - מרכז לשמירה על הזכות לנוע 7. יש דין - ארגון מתנדבים לזכויות אדם נ ג ד המשיבים: 1. מפקד שירות בתי הסוהר 2. השר לבטחון פנים 3. שר הבריאות עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד מיכאל ספרד; עו"ד כרמל פומרנץ בשם המשיבים: עו"ד מיכל צוק-שפיר פסק-דין השופטת מ' נאור: 1. ביום 11.5.2012 הוגשה עתירה זו, לצו על תנאי המורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא יועברו כל הכלואים שובתי הרעב המוחזקים במתקנים של שירות בתי הסוהר "והמצויים בשלב בו מצבם עלול להדרדר באופן מיידי עד סיכון חייהם, ולכל הפחות כל הכלואים אשר שביתת הרעב שלהם חצתה את היום ה-42 (להלן – 'כלואים בסיכון')" לאשפוז בבית חולים אזרחי, והכל בכפוף להסכמת הכלואים האמורים )ההדגשה הוספה). בו ביום הוריתי על תגובה לעתירה. באותה החלטה ציינתי שמדובר בעתירה כללית. כן הצבעתי על כך שכפי שהעותרים עצמם ציינו, ככל שישנה סכנת חיים לאדם ספציפי, על העותרים לפנות לבית המשפט לענינים מינהליים. עוד ציינתי כי חזקה על מדינת ישראל (באמצעות שירות בתי הסוהר) כי היא עוקבת אחרי שובתי הרעב ובמידת הצורך דואגת לאשפוזם במקום שניתן לטפל בהם. הצבעתי על כך שהעותרות עצמן ציינו מקרים בהם שירות בתי הסוהר העביר שובתי רעב לבתי החולים. 2. ביום 15.5.2012 הודיעו המשיבים כי חברי ועדת השביתה של האסירים הביטחוניים הכלואים בישראל (כולל העצורים המנהליים) אישרו את הפסקת שביתת הרעב הנוכחית, על בסיס הבנות אליהן הגיעו מול מדינת ישראל. המשיבים הודיעו כי עובר להחלטה על הפסקת שביתת הרעב, "כלל האסירים/העצורים אשר שבתו רעב תקופה ממושכת (פחות מעשרה) שהו במתקן המשמש את שירות בתי הסוהר למתן שירותים רפואיים מתוגברים (להלן: "מר"ש")" (ההדגשה הוספה). המשיבים הודיעו כי חמישה מתוכם הפסיקו את שביתת הרעב והועברו לבית החולים אסף הרופא; כי ארבעה נוספים הפסיקו את שביתת הרעב ויועברו לבתי חולים בכפוף להסכמתם – וכי שובת נוסף סרב להפסיק את שביתת הרעב והוא נמצא בבית החולים אסף הרופא. המשיבים טענו כי בנסיבות אלה העתירה התייתרה ודינה להימחק. 3. באותו יום הגישו העותרות בקשה מוסכמת להגשת תשובה להודעת המשיבים. בתשובה זו בירכו העותרות "על החלטת המשיב 1 להעביר את כל הכלואים 'אשר שבתו רעב תקופה ממושכת' (כהגדרת המשיבים) לאישפוז בבתי חולים". עם זאת, כתנאי להסכמתן למחיקת העתירה, עמדו העותרות על כך שהמשיבים יבהירו כי החלטתם זו תחול על כל "'כלוא בסיכון' (כהגדרת מונח זה בפתח העתירה)". בתגובה לתשובת העותרות, שעליה הוריתי, הבהירו המשיבים כי "האסירים/עצורים" אשר הועברו לבתי חולים שוחררו לאחר בדיקתם למר"ש וכי חלקם סירבו להתפנות לבית החולים ו/או להתאשפז. בענין הסכמת העותרות למחיקת העתירה רק בכפוף להצהרה מטעם המשיבים כי כל "כלוא בסיכון" כהגדרתו בעתירה יועבר לאשפוז בכפוף להסכמתו, השיבו המשיבים כי שירות בתי הסוהר אמון על שלומם ובריאותם של כלל המוחזקים במשמורת חוקית באחריותו וכי הוא העביר ומעביר, ללא קשר להגשת העתירה, לבתי חולים, כל מי שלפי שיקול דעתם הרפואי של רופאי שירות בתי הסוהר נזקק לאשפוז בבית החולים. לטענת המשיבים, נכון למועד כתיבת התגובה (23.5.2012), שוהים במר"ש שני אסירים/עצורים שובתי רעב. אחד שובת פחות מארבעים ושניים ימים והשני הפסיק לשבות עם סיום שביתת הרעב וחזר לשבות לפני ימים אחדים. שניהם הועברו לבית החולים כאמור בהודעה הקודמת של המשיבים ושוחררו לאחר בדיקתם. מכאן, שלטענת המשיבים, הסעד המבוקש על ידי העותרים בענין זה הינו ממילא תיאורטי. 4. דין העתירה להימחק. בתשובתן לתגובת המשיבים (בה טענו המשיבים כי ניתנה לכל שובתי הרעב אשר שבתו "תקופה ממושכת" (כלשון המשיבים) ההזדמנות להתפנות לבית החולים), נמנעו העותרות מלטעון שהזדמנות זו לא ניתנה לשובת רעב כלשהו העונה להגדרתן בדבר "כלוא בסיכון". העותרות אמנם התנו את הסכמתן למחיקת העתירה בהבהרת המשיבים האם החלטתם תחול על כל "כלוא בסיכון"; אך העותרות לא טענו שהמשיבים סירבו להחיל את ההחלטה על "כלוא בסיכון" כלשהו. בפנינו אם כן דוגמה מובהקת לעתירה תיאורטית: העותרות אינן מצביעות כיום על מקרה קונקרטי כלשהו של אסיר או עצור הנחשב בעיניהן "כלוא בסיכון" שלא ניתנה לו ההזדמנות להתפנות לבית החולים. "בדרך-כלל, בית-המשפט אינו מוכן לדון בעתירה, אף אם היתה אקטואלית, משעה שנעשתה תיאורטית" (בג"ץ 6055/95 צמח נ' שר הבטחון, פ"ד נג(5) 241, 250 (1999); בג"ץ 9279/04 נתי חלפין, עו"ד נ' הגב' מירה דהן, ראש ההוצאה לפועל (לא פורסם, 3.1.2005)). לכך יש להוסיף, כי בענין טענות לסכנת חיים לאסיר או לעצור מסוים, ההליך שבו יש לנקוט הוא עתירת אסיר בבית המשפט המחוזי. לא היתה הצדקה לכך שהעותרות יתנו תנאים להסכמתן למחיקת העתירה. 5. העתירה נמחקת. ניתן היום, ‏‏ח' סיון, תשע"ב (29.05.2012). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12037460_C03.doc עע מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il