פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 96 /
בפני: כבוד הנשיא א. ברק
כבוד השופט מ. חשין
כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
המערערים: 1. ננסי צייטלין
2. ליאל צייטלין(קטין)
נגד
המשיב: אברהם אליעזר טשינגל
תאריך הישיבה: ב' בסיוון תשנ"ז (9.4.97)
בשם המערערים: עו"ד ג. גוטזגן
בשם המשיבה: עו"ד י. רבינוביץ
פסק-דין
השופטת ט' שטרסברג-כהן:
1. הצדדים שנישאו ב7.3.95- התגרשו ב13.9.95-. קודם לגירושיהם חתמו הם על הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק-דין על ידי בית הדין הרבני. בעת הגירושין הייתה המבקשת בחודש השישי להריון וביום 8.1.96 נולד לצדדים בנם, הוא המערער 2.
2. בהסכם הגירושין מוסדר ענינו של הקטין שיוולד באופן שלעניין מזונות יוסכם על ידי הצדדים שיעוריהם לפי צרכיו ובהעדר הסכמה יחליט בדבר בית הדין הרבני. בנושא המשמורת הוסכם כי הילד ישאר בחזקתה ובמשמורתה של האם עד גיל 18 עם זכות ביקורים לאב כפוף לטובת הילד ולגבי חינוכו הוסכם כי הוא יחונך לפי המקובל במוסדות החינוך הדתי.
3. לא נקפו הימים ונתגלעו חלוקי דעות בין הצדדים ביחס לילד. על רקע היות האם חילונית והאב חרדי. האם ובנה הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי "למשמורת, מזונות הקטין לרבות מדור, וחינוך." האב טען כי הסמכות היא לבית הדין הרבני. בית המשפט המחוזי קיבל את הטענה ודחה את התביעה בקובעו כי "הסמכות לדון לעת הזאת היא בידי בית הדין הרבני." על כך הערעור.
4. ההסכם נערך וקיבל תוקף של פסק דין בהיות האם בהריון ובטרם נולד הילד. הוא נערך מתוך מטרה לאפשר פרוד בין בני הזוג על-ידי גט פיטורין כאשר הצורך לפתור את זכויות הילד שיוולד, נלווה לתכלית העיקרית ונגרר אחריה. ספק אם הסכמות הצדדים ככל שהדבר נוגע לילד, שנתקבלו בטרם היוולדו, הן הסכמות מודעות היכולות לחייב את הילד לאחר שנולד. אין אנו מכריעים בשאלה זו, שכן, די בנימוקים שיובאו להלן כדי להגיע למסקנה כי דין הערעור להתקבל.
5. נושאי המשמורת, ההחזקה והחינוך של הילד, הוסדרו בהסכמה בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני. נושאים אלה לא נדונו על ידי בית הדין הרבני. אין באישור ההסכם כדי להקנות לבית הדין "סמכות נמשכת" לדון בנושאים הנ"ל בנסיבות המקרה הנוכחי, מאחר ומדובר באכיפת ההסכם מלכתחילה ולא בשינוי מה שנקבע בו, בהליך כזה או אחר בבית הדין הרבני. (ראה בג"צ 6703/93 סימה לויט נ. בית הדין הרבני הגדול, פ"ד מח(4) 591, 608 ואילך ביחוד 610).
6. שני נושאים נוספים שנקבעו אף הם בהסכם ושההסכמות לגביהם שנויה אף היא במחלוקת בין הצדדים, הם: ביקורי האב ומזונות הילד.
בנושא הביקורים, נתקיימה אמנם ישיבה בבית הדין הרבני אולם זו נערכה שלא בנוכחות האישה, ללא דיון עניני וללא קבלת חוות דעת מהרשויות המוסמכות באשר לטובת הילד. ההחלטה שיצאה מלפני בית הדין בעניין זה גם אינה עולה בקנה אחד עם המוסכם בין הצדדים בהסכם הגירושין. אשר למזונות, התקיימה ישיבה אחת בבית הדין, גם היא שלא בנוכחות האם, והאב חויב בסכום מזונות לפי הצעתו ללא ברור עניני, גם כאן שלא בהתאם למוסכם בין הצדדים. אין החלטות אלה יכולות לחייב את הילד ולקשור אותו לסמכותו של בית הדין הרבני.
8. אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק דינו של בית משפט קמא ומורים כי לבית המשפט האזרחי סמכות לדון בתביעה שהוגשה על ידי המערערים וכי בית המשפט למשפחה ידון בה.
9. המערערים רשאים לפנות לאלתר לבית המשפט למשפחה ולבקש כל סעד שימצאו לנכון. אשר להחלטות שניתנו בבית הדין הרבני, אלה תעמודנה בעינן אלא אם כן ובמידה שבית המשפט למשפחה ימצא לנכון לבטלם או לשנותם.
11. הערעור מתקבל כאמור, אין צו להוצאות.
ניתן היום, ב' בסיוון תשנ"ז (9.4.97).
נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
חז369596/
96036950.J01