פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 3152/00
בפני: כבוד השופט ת' אור
כבוד השופט י' זמיר
כבוד השופט א' ריבלין
העותר: היועץ המשפטי לממשלה
נגד
המשיבים: 1. וועדת השחרורים - אוהלי קידר
2. דוד עמר
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
תאריך הישיבה: ד' בסיון התש"ס (07.06.00)
בשם העותר: עו"ד חני אופק
בשם המשיבים: עו"ד איל שמחוני ועו"ד רונית רובינסון
פסק-דין
1. המשיב מרצה עונש מאסר לתקופה של שנתיים בגין שורה של עבירות כלפי אשתו, המתלוננת. שורה אחת של עבירות נעברה ב4.8.99-. במקרה זה, תקף המשיב את אשתו שהיתה בחודש השביעי להריונה, על ידי שדחף אותה וגרר אותה על הרצפה וכן הכה אותה באגרופים. כן איים עליה כי "יפוצץ" אותה ולא יתן לה גט אם ייכלא. כן זרק לעברה צלחות זכוכית וניפץ מכשיר טלפון ופלפון. לאחר הגשת כתב האישום בקשר לכך, המשיך המשיב לאיים על המתלוננת והפר בשורה של הזדמנויות את תנאי מעצר הבית עליו החליט בית המשפט, בכך שיצא מבית אמו. בין היתר, היה מגיע לבית המתלוננת בשעות הלילה והיה צועק עליה ומגדף אותה. באחת ההזדמנויות החזיק את תינוקם המשותף, אשר היה כבן חודשיים, ואיים על המתלוננת, כי אם לא תבטל את התלונה נגדו הוא ישליך את התינוק מחלון הדירה. הוא המשיך לאיים עליה גם במהלך דיון בה נוכחו שניהם.
במסגרת מאסרו הובא בפני ועדת השחרורים (להלן: הוועדה), וזו החליטה לשחררו לאחר ריצוי 2/3 מתקופת מאסרו. עתירה זו של היועץ המשפטי לממשלה תוקפת החלטה זו. נוסח החלטת הועדה הוא כדלקמן:
"מחוות דעת א' מ' מתאריך 7.3.00 עולה כי האסיר מכחיש את העבירה בגינה הורשע, אינו רואה כל בעייתיות בהתנהגותו ובני הזוג מצויים בהליכי גירושין.
שוכנענו מדברי האסיר כי בינו לבין אשתו התגלתה מחלוקת קשה. בני הזוג מצויים בהליכי הגירושין, ולא ניתן להתעלם מטענת האסיר כי אשתו אינה מוצאת לנכון להתייצב לדיונים הקבועים בפני בית הדין הרבני האזורי בתל אביב.
לא התעלמנו מדו"ח וועדת א' מ' ואולם אנו סבורים כי ניתן למצוא פתרון לבעיה בכך שהאסיר יתגורר, לאחר שחרורו, במקום המרוחק מאזור מגוריה של אשתו.
האסיר עושה רושם של אדם אינטליגנטי המסוגל להבין את המשמעויות הנובעות ממאסר מותנה התלוי ועומד מעל ראשו ומשחרור ברשיון.
אשר על כן, אנו מורים על שחרורו של האסיר ברשיון בתנאי שלא ייצור קשר בשום דרך שהיא עם אשתו בתקופת הרשיון, למעט הדיונים הקבועים בבית הדין הרבני האזורי בתל אביב ובבית המשפט לענייני משפחה".
2. לדעתנו, שגתה הועדה בהחלטתה, עד כי מוצדק הדבר שנתערב במסקנתה.
מעשיו של המשיב מעידים עליו שנשקפת ממנו סכנה למתלוננת אם ישחורר ממאסרו. התנהגותו התוקפנית כלפיה כשהיתה בהריון וכן איומיו כלפיה, כולל האיום בפגיעה בתינוקם המשותף, מעידה על כך. מטעם זה, החליטה הועדה לאלימות במשפחה המייעצת בנושא זה לוועדה שלא לאפשר למשיב לצאת לחופשות בתקופת מאסרו. היא גם חיוותה את דעתה כנגד שחרורו ברישיון לאחר ריצוי 2/3 מתקופת מאסרו. מסתבר, שהמשיב אינו רואה עד היום בעיה בהתנהגותו האלימה והמאיימת. עובדה זו מחזקת את החשש שהוא עלול, בנסיבות מסויימות, להיות מסוכן למתלוננת.
מהחלטת הוועדה ניתן ללמוד, שגם היא סברה שיש סיכון למתלוננת אם ישוחרר המשיב, אך הוועדה סברה שניתן להתגבר על סיכון זה על ידי הרחקת המשיב מהעותרת (אם גם בהחלטתה הועדה אינה קובעת תנאים של ממש שיבטיחו זאת). לדעתנו, לא כך הם פני הדברים. המשיב כבר הוכיח על עצמו שגם אם מוטלים עליו תנאים על ידי בית משפט מוסמך, אין הוא מקיימם. לפיכך, גם אם יותנה שיתגורר בריחוק מקום מהמתלוננת, אין ביטחון שימלא תנאי זה. לא די בהיותו של המשיב אדם אינטילגנטי אשר מבין את משמעות המאסר על תנאי התלוי נגדו. צריך גם שיהא ברור שיסיק מכך את המסקנות המתאימות. התנהגותו בעבר אינה מלמדת שכך הוא. לא מיותר יהיה לציין בהקשר זה, שלמשיב הרשעות קודמות במספר עבירות, וביניהן גם בעבירות אלימות, אם גם אלה נעברו על ידו לפני זמן לא קצר.
אכן, מכלול הנסיבות מלמד על הסיכון למתלוננת שבשחרור המשיב, וסיכון זה היה בו די כדי למנוע את ההחלטה לשחררו ברישיון.
3. סיכומם של דברים, העבירות אותן עבר המשיב ונסיבותיהן, יחסיו המתוחים הנמשכים עם המתלוננת, ניסיון העבר המלמד על כך שהפר את האמון שניתן בו ולא קיים צוים של בית המשפט - כל אלה, בצירוף המלצת ועדת האלימות במשפחה, אשר לאחר לימוד הנסיבות המליצה שלא לשחררו ברישיון, מצביעים בבירור על כך שאין לשחררו ברישיון בשל הסיכון למתלוננת.
אשר על כן, הגענו למסקנה שהחלטת ועדת השחרורים מצדיקה התערבות. אנו מחליטים לקבל את העתירה, ולעשות את הצו על תנאי למוחלט, במובן זה שהחלטת ועדת השחרורים מיום 24.4.00 לשחרר את המשיב ברישיון מבוטלת בזה.
ניתן היום, ד' בסיון התש"ס (7.6.2000).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
00031520.E07 /עכב