פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 2985/24
לפני:
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופטת י' וילנר
כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ
העותרים:
1. רותם דבורה פלד ברשישת
2. ניר ברשישת
נ ג ד
המשיב:
משרד הבינוי והשיכון
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרים:
עו"ד יהושע אליוביץ
בשם המשיב:
עו"ד שרון הואש-איגר
פסק-דין
השופטת ג' כנפי-שטייניץ:
במהלך שנת 2018 רכשו העותרים דירה במסגרת תכנית פרויקט "מחיר למשתכן" בעתלית (להלן: התכנית). לימים, החליטו העותרים למכור את הדירה ולרכוש דירה אחרת תחתיה. לאחר ביצוע המכר, פנו העותרים לחברה המשכנת בפרויקט בבקשה להסרת הערה שנרשמה במרשמיה בדבר איסור מכירת הדירה לצד שלישי. החברה המשכנת השיבה, כי בהתאם להוראות התכנית עדיין חל איסור על מכירת הדירה, כך על פי רשימה שהועברה לה מהמשיב, ולפיכך עליהם לפנות לוועדת חריגים מטעם המשיב לקבלת אישורה להעברת הזכויות בדירה.
העותרים פנו לוועדת החריגים בבקשה להסיר את ההערה האמורה. בהחלטתה מיום 19.2.2024, ולאחר שניתנה לעותרים הזדמנות לטעון את טענותיהם, ציינה הוועדה כי בהתאם לכללי התכנית חל איסור על מכירת הדירה חמש שנים מיום קבלת טופס 4 או שבע שנים ממועד ההגרלה, לפי המועד המוקדם. כן ציינה כי מקום בו הדירה נרכשה שלא במסגרת הגרלה, תקופת שבע השנים נמנית מיום חתימת חוזה הרכישה. באשר לעותרים צוין, כי אלה רכשו את הדירה שלא במסגרת הגרלה, ולכן תקופת האיסור תחלוף ביום 1.5.2024 – חמש שנים ממועד קבלת טופס 4, הוא המועד המוקדם בעניינם. ואולם, מאחר שהדירה נמכרה ביום 8.11.2023, בתוך תקופת איסור המכירה ובניגוד לכללי התכנית, החליטה ועדת החריגים לחייב את העותרים בתשלום פיצוי מוסכם בסך של 450,000 ₪. כן הבהירה הוועדה כי רק לאחר תשלום הפיצוי תוסר ההערה.
מכאן לעתירה שלפנינו.
העותרים מבקשים בעתירתם להורות למשיב למחוק את ההערה שנרשמה על הדירה ממרשמי רשות מקרקעי ישראל והחברה המשכנת; לבטל את החלטת המשיב בעניין הפיצוי המוסכם; ולחלופין להורות לו להסתפק בפיצוי של עד 2% ממחיר רכישת הדירה. במוקד העתירה עומדת טענת העותרים ולפיה יש למנות את תקופת איסור המכירה שבע שנים ממועד ההגרלה, ובהתאם לקבוע כי הדירה נמכרה לאחר חלוף תקופת האיסור. את טענתם זו סומכים העותרים, בין היתר, על מצגים שהוצגו להם לפי הנטען בזמן אמת שלפיהם זכו בדירה במסגרת הגרלה; ועל הוראות פרק 4.7 להחלטות מועצת מקרקעי ישראל בו הוגדרו תנאי התכנית, לרבות תקופת איסור המכירה. עוד מלינים העותרים על כך שלא הוחתמו על כתב התחייבות הנוקב במועד פקיעת תקופת ההגבלה, ועל כך שלא נרשמה בלשכת רישום המקרקעין או בחברה המשכנת הערת אזהרה הנוקבת במועד האמור. עוד הם טוענים כי הפיצוי שהושת עליהם מופרז ומנוגד לדין.
המשיב הגיש בקשה לדחיית העתירה על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. המשיב סומך את עמדתו על הוראת פרט 5 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: החוק), וטוען כי בית משפט זה קבע בעבר כי הסמכות לדון בעתירות העוסקות בהחלטות מנהליות שהתקבלו על-ידי המשיב במסגרת הוראות תכנית "מחיר למשתכן", מסורה לבית המשפט לעניינים מינהליים בהיותן "ענין מכרזי". המשיב סבור כי ההחלטה מושא העתירה, כמו גם טענותיהם של העותרים, מתבססות על הוראות התכנית, המהוות חלק בלתי נפרד מן המכרז, זאת בין אם העותרים זכו בהגרלה כטענתם, ובין אם רכשו את הדירה במסגרת התכנית במכירה לזכאים שלא בדרך של הגרלה כטענת המשיב.
העותרים התנגדו לדחיית העתירה על הסף. לטענתם, אין בעתירתם טענה כלשהי שעניינה בדיני מכרזים ולכן אין מקום להחלת פרט 5 לתוספת לחוק על עניינם. כן נטען כי הפסיקה עליה מבסס המשיב את בקשתו עוסקת בתנאי התכנית, בעוד שבענייננו העתירה משיגה על החלטת המשיב בטענה כי זו אינה מבוססת על הוראות התכנית. עוד טוענים העותרים כי המקרה המובא בעתירה הוא מסוג המקרים בהם קיים צורך ליתן סעד מן הצדק, זאת בהצביעם על הנזק הכבד העלול להיגרם להם ככל שלא יבוטל חיובם בסכום של 450,000 ₪, וכי היה על המשיבים כבר בעת הזו להגיש תגובה מקדמית לגופו של עניין ולא להסתפק בבקשה לקונית לסילוק על הסף.
לאחר עיון בעתירה, בבקשה לדחייה על הסף ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי בדמות פניה לבית המשפט לעניינים מינהליים.
בית משפט זה קבע כבר בעבר כי עתירות המשיגות על החלטות הנוגעות למכרזי "מחיר למשתכן" באות בגדריו של פרט 5 לתוספת הראשונה לחוק, בהיותן 'עניין מכרזי', ולפיכך מקומן בבית המשפט לעניינים מינהליים (בג"ץ 4886/19 גולדנברג נ' משרד השיכון והבינוי מדינת ישראל (21.7.2019); בג"ץ 1613/21 בן חיון נ' משרד הבינוי והשיכון (8.3.2021); בג"ץ 56/21 באר נ' שר הבינוי והשיכון (28.1.2021)). כך נקבע גם בעניינה של החלטת ועדת חריגים בה נדחתה, בדומה לענייננו, בקשת העותר לאפשר לו להשתחרר ממגבלות הזמן המוטלות על מכירת דירה בהתאם לנהלי תכנית "מחיר למשתכן" (בג"ץ 9903/16 חאראר נ' משרד השיכון, פסקה 2 להחלטה מיום 24.5.2017, וכן פסקה 1 להחלטה מיום 16.12.2018).
משעומד לרשות העותר סעד חלופי, בית משפט זה לא יידרש ככלל לעתירה (ראו, מני רבים: בג"ץ 5602/21 סיאם נ' משטרת ישראל, פסקה 6 (27.10.2021); (בג"ץ 1422/24 א.י.ז.י אבו אחזקות בע"מ נ' בית המשפט לענייני משפחה, פסקה 3 (22.2.2024)).
אשר על כן – דין העתירה להידחות על הסף. לפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתן היום, ד' בסיון התשפ"ד (10.6.2024).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט ת
_________________________
24029850_X03.docx מנ
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il