פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 2745/00
בפני: כבוד השופט א' מצא
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט א' ריבלין
העותרים: 1. רשדי עלמי
2. עולא עלמי
3. חוסין עלמי
4. חסן עלמי
נגד
המשיבים: 1. שר הפנים
2. מנכ"ל משרד הפנים
3. מנהל הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין
עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים
תאריך הישיבה: כ"ד בחשון תשס"א (22.11.2000).
בשם העותרים: עו"ד א' אבו-רייא
בשם המשיבים: עו"ד ד' זילבר
פ ס ק - ד י ן
העותר 1, יליד ירושלים ותושב ישראל, נשא לאישה את העותרת 2, תושבת איזור יהודה והשומרון. כשנה לאחר נישואיהם ביקשו העותרים לקבל עבור העותרת רישיון לישיבת קבע בישראל לשם איחוד המשפחה. בעוד הבקשה תלויה ועומדת הובא העותר 1 לדין באשמת חברות באירגון הג'יהד האיסלאמי ובמעורבות בפעילות חבלנית עוינת, ומשהורשע בדין נגזר דינו לשבע שנות מאסר בפועל, שמניינן מיום מעצרו (22.5.96). על רקע זה החליט המשיב 3 לדחות את בקשת האחמ"ש שהגישו העותרים.
עתירת העותרים - אליה צורפו גם שני ילדיהם הקטינים, ילידי ותושבי ישראל - מכוונת נגד החלטה זו. בא-כוח העותרים נכון היה להניח, כי מעורבותו של העותר 1 בפעילות חבלנית עשויה להשפיע על זכאותו שלו לתושבות קבע בישראל. מאידך, טוען הוא, אין לגרוע מזכותה של העותרת 2 לישיבת קבע, למצער בשל היותה אימם של העותר 3 ו4-, שהם בעלי זכות עצמאית לתושבות קבע. באת-כוח המשיבים הודיעה, כי לעת הזאת אין בכוונת המשיבים לגרש את העותרת 2. עם זאת, ולנוכח העובדה שהעותר 1 צפוי להשתחרר ממאסרו רק בשלהי שנת 2003, אין מקום, לדידה, לשוב ולדון בבקשת העותרים לאחמ"ש.
לא מצאנו עילה להתערב בהחלטת המשיבים, לעניין דחיית הבקשה לאיחוד משפחות, ונמצא שדין העתירה להידחות. עם זאת, ולנוכח הסכמתם לאפשר לעותרת 2 להוסיף ולהתגורר במחיצת ילדיה בישראל, למצער עד למועד שחרורו מן המאסר של העותר 1, ייטיבו המשיבים, לדעתנו, לעשות אם ישקלו להעניק לעותרת 2 אשרת שהייה זמנית, שאין עימה הענקת זכויות אחרות.
בנתון להערה זו הננו דוחים את העתירה.
ניתן היום, כ"ד בחשון תשס"א (22.11.2000).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
00027450.F03