בג"ץ 2667/24 — פלוני נ. התביעה הצבאית

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2667/24 לפני: כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ כבוד השופט ח' כבוב העותר: פלוני נ ג ד המשיבה: התביעה הצבאית עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד עדי קידר פסק-דין השופט ע' גרוסקופף: לפנינו עתירה נגד החלטת בית הדין הצבאי לערעורים (המשנה לנשיאה, תא"ל נועה זומר) בע"מ 28/24 מיום 14.3.2024 אשר דחה בעיקרו ערעור שהגיש העותר על החלטת בית הדין הצבאי המחוזי (השופט סא"ל שאול ארבל) בתיק ז"י 54/24, אשר בגדרה הוארך מעצרו של העותר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו. ביום 22.2.2024 הוגש נגד העותר כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של הוצאת נשק מרשות הצבא לפי סעיף 78 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955 (להלן: חוק השיפוט הצבאי) ועבירה של התנהגות שאינה הולמת לפי סעיף 130 לחוק השיפוט הצבאי. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 8.12.2023 או בסמוך לכך, בזמן שלחם העותר ברצועת עזה כלוחם מילואים, במסגרת מלחמת "חרבות ברזל", נטל לביתו, ללא רשות ממפקדיו, רובה מסוג "קלצ'ניקוב" (ללא מכלול) ומחסנית ריקה אשר מצא בשטח. בנוסף, במועד שאינו ידוע, ועובר ליום 18.12.2023, הוציא העותר מרשות הצבא 7 רימונים מסוגים שונים, וזאת ללא היתר כדין. ביום 6.2.2024, במהלך ביקור של גורמי החקירה בביתו של העותר, נתפסו אמצעי הלחימה האמורים. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה התביעה הצבאית בקשה למעצרו של העותר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, וביום 11.3.2024 נעתר בית הדין הצבאי המחוזי לבקשה. בהינתן שהעותר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, התמקדה החלטתו של בית הדין הצבאי המחוזי בקיומה של עילת מעצר. נקבע, כי העבירות המיוחסות לעותר מקימות עילת מעצר סטטוטורית, וכי עוצמת עילת המעצר היא גבוהה במיוחד, הן לנוכח המניע שעמד מאחוריו פעולותיו של העותר והן לנוכח נסיבות העניין. בתוך כך, צוין כי בעוד גרסת העותר לפיה לקח את רובה ה"קלצ'ניקוב" והמחסנית כמזכרת בעקבות פציעתו מאותו יום משתלבת עם מכלול הראיות בתיק, גרסתו באשר לנטילת הרימונים מעלה תהיות רבות. עוד צוין כי לאור התקופה בה אנו מצויים, ובפרט התנהלותה של מלחמת "חרבות ברזל", הוצאת רובה ה"קלצ'ניקוב", כשלעצמה, מקימה עילת מעצר צבאית ייחודית, בשל הפגיעה במשמעת הצבאית, ומצדיקה את מעצרו של העותר עד תום ההליכים בעניינו. עוד הוסיף בית הדין הצבאי המחוזי, לנוכח האמור, כי אין מקום לשקול חלופת מעצר, וממילא אין צורך להפנות את העותר לקבלת תסקיר מעצר. על החלטה זו ערער העותר לבית הדין הצבאי לערעורים. ביום 14.3.2024 נדחה הערעור, משלא נמצאה עילה להתערב בהחלטתו של בית הדין הצבאי המחוזי. יחד עם זאת, בהינתן שלא מיוחס לעותר מניע של הוצאת כלי הנשק לצורך מכירתם, ובעיקר בשל נסיבות פציעתו של העותר במהלך הלחימה, בית הדין הצבאי לערעורים מצא לנכון שלא לשלול כליל את האפשרות לשחרר את העותר לחלופת מעצר, ועל כן הורה על הכנת תסקיר מעצר בעניינו בתוך כ-4 שבועות, אשר יוגש לבחינת בית הדין הצבאי המחוזי. זאת, מבלי שיהא בכך משום הבעת עמדה בעניין. במסגרת העתירה שלפנינו טוען העותר כי בהינתן נסיבותיו האישיות הייחודיות (ובפרט פציעתו במהלך הלחימה והשפעותיה עליו כיום, כמו גם עובדת היותו אזרח שאינו משרת בסדיר); בשים לב לכך שעסקינן בעבירות נשק ברף הנמוך, וכן לשוני בין המקרה דנן לבין עבירות נשק בעלות סממנים פליליים; ולנוכח משך הזמן בו מצוי העותר במעצר – שגו הערכאות הצבאיות שלא בחנו כלל את האפשרות לשחרר את העותר לחלופת מעצר. דין העתירה להידחות על הסף. הוראות סעיף 440ט. לחוק השיפוט הצבאי אומנם מאפשרות להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה על פסק דין של בית הדין הצבאי לערעורים, אך הוראות אלו חלות על פסק דין סופי של בית הדין הצבאי לערעורים, ולא על החלטות ביניים דוגמת החלטה על מעצר עד תום ההליכים, כבענייננו (וראו בג"ץ 5456/20 שיליאן נ' בית הדין הצבאי לערעורים, פסקאות 11-9 (15.9.2020); בג"ץ 6476/22 שרוני נ' בית הדין הצבאי לערעורים, פסקה 9 (18.10.2022)). לפיכך, נקודת המוצא בענייננו היא כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הצבאי לערעורים, ואינו בוחן את החלטותיו לגופן, אלא במקרים חריגים שבהם מתעורר חשש לחריגה מסמכות, לפגיעה בכללי הצדק הטבעי, לסטייה מהוראות החוק או בהתקיים נסיבות המצדיקות מתן סעד מן הצדק (בג"ץ 7751/15 מיגירוב נ' בית הדין הצבאי לים, פסקה 3 (22.11.2015); בג"ץ 8373/20 יצחקוב נ' בית הדין הצבאי לערעורים, פסקה 5 (7'.12.2020)). המקרה שלפנינו אינו בא בגדר אותם מקרים חריגים. הן בית הדין הצבאי המחוזי והן בית הדין הצבאי לערעורים עמדו על המסוכנות הנשקפת מן העבירות המיוחסות לעותר ונסיבות ביצוען, דנו בטענות ההגנה וכן בחנו את נסיבותיו האישיות. כאמור, בית הדין הצבאי המחוזי סבר כי אין מקום לבחון קיומה של חלופת מעצר, ואילו בית הדין הצבאי לערעורים התרשם אחרת והורה על קבלת תסקיר מטעם שירות המבחן. החלטות אלה נטועות היטב בדל"ת אמותיו של עניינו הפרטני של העותר, ואין הן מגלות כל עילה להתערבות. למותר לציין כי לא נעלמו מעינינו נסיבותיו האישיות של העותר, ובכלל זה השתתפותו בלחימה בעזה ופציעתו, ואולם אלה כאמור לא נעלמו גם מעיני בתי הדין הצבאיים, אשר מטבע הדברים יתנו להם משקל ראוי לאחר קבלת התסקיר עליו הורה בית הדין הצבאי לערעורים. למען הסר ספק מובהר כי איננו מביעים כל עמדה לגופם של הדברים, אשר יישקלו על ידי מערכת בתי הדין הצבאיים לפי מיטב שיקול דעתה. אשר על כן, העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ד באדר ב התשפ"ד (‏3.4.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 24026670_Y02.docx אב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il