פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 2662/02
בפני: כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט א' א' לוי
העותר: שובל יהודה
נגד
המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול
2. שובל אמירה
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר: עו"ד משה חן
פסק-דין
השופטת א' פרוקצ'יה:
1. זוהי עתירה שתכליתה לחייב את בית הדין הרבני הגדול להשתמש בסמכותו לכפות על המשיבה 2 למלא אחר הסכם גירושין והסכם בענין הסדרי מיפגשים שנחתם בין הצדדים ולחלופין, לחייב את המשיבה 2 בסנקציה כספית המפורטת בהסדר בגין הפרת הוראותיו.
2. בין בני הזוג נחתם הסכם גירושין וכן הסכם להסדרת מפגשים עם בנותיהם שהצעירה שבהן נמצאת בחזקת האם - המשיבה 2 והשניה הבוגרת יותר בחזקת האב-העותר. העותר פנה לבית הדין הרבני הגדול בבקשות בזיון בית משפט בטענה כי המשיבה 2 אינה מקיימת את חלקה בהסכמי המפגשים. בית הדין דחה את הבקשה בקובעו כי השתכנע שהבנות אינן רוצות בשלב זה להיפגש, כל אחת, עם ההורה שאינו מחזיק בה, וכי לא תצמח טובה לאיש מבני המשפחה בכפיית מפגשים שאינם נעשים בהסכמת הבנות או מי מהן. העותר מבקש סעד מבית משפט זה כנגד בית הדין הרבני הגדול בטוענו כי בפוטרו את המשיבה 2 מקיום ההסכם הפקיע בית הדין, למעשה, את תוקפם של הסכמי הגירושין ויש לחייבו לבצעם משום תקנת עולם.
3. לא נוכל להתערב בהחלטת בית הדין הרבני הגדול במסגרת הליך בפני בית המשפט הגבוה לצדק. מושכלות ראשונים הם כי אין בית משפט זה דן כערכאת ערעור בהחלטות בתי הדין הדתיים. התערבותו מוגבלת למקרים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות צדק טבעי או סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי, או כאשר נדרש סעד מן הצדק מקום שהענין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר (סעיפים 15(ג) ו15-(ד)(4) לחוק יסוד: השפיטה; בג"צ 5182/93 לוי נ' בית הדין האזורי רחובות, פד"י מח(3) 1, 8-6; בג"צ 1842/92 בלויגרונד נ' בית הדין הרבני הגדול, פד"י מו(3) 423, 438; בג"צ 1689/90 עאסי נ' בית הדין השרעי, פד"י מה(5) 148, 154-155, בג"צ 323/81 וילוזני נ' בית הדין הרבני הגדול, פד"י לו(2) 733). נושא העתירה אינו מצוי בגדר אותם מקרים חריגים בהם מתערב בית משפט זה בהליכים המתנהלים בפני בית הדין הרבני.
4. מעבר לנדרש ייאמר כי בית הדין הרבני הגדול נתן דעתו במלוא כובד הראש לקושי שנוצר עקב סירובה של אחת הבנות להיפגש עם ההורה עמו אינה מתגוררת. הוא בחן בעומק וברגישות את הבעייתיות שנוצרה נוכח קיומו של הסכם מפגשים משפטי אשר אינו ניתן ליישום ראוי במציאות החיים בשל התנגדות הבנות, וקבע בהחלטתו:
"אין כח בעולם שיכול לכפות על בנות גדולות מפגשים בניגוד לרצונן. גם אם נקנוס את האם וגם אם נושיבה בבית הסוהר, לא תצמח מכאן תועלת לאב ולא תתקיים פגישה בינו ובין רותם נגד רצונה... אכן, צודק המבקש שיש כאן אי קיום פורמלי של הסכם הגירושין אולם כאשר מדובר בנושא הרגיש של ראיית ילדים איננו יכולים לראות את הדברים אך במשקפיים משפטיות. רצונן של הבנות וטובתן עומדים מעל לכל דבר. לאור האמור, אנו קובעים כי יש לעשות הכל בכדי לקיים תחילה מפגשים בין הבנות לבין עצמן רק לאחר שמפגשים אלה יתקיימו, ולו לתקופה קצרה, אזי יהיה מקום לעשות את המאמץ לפגישות עם ההורים."
אכן, לא אחת נוצר בעניני החזקה וראיית ילדים פער כאוב בין המציאות המשפטית לבין מציאות החיים. צדק בית הדין בגישתו כי בתחום רגשי מורכב זה ראוי להכשיר את הקרקע לאכיפת ההסכם המשפטי בדרך של קירוב לבבות ואיחוי הקשר בין הבנות להוריהן ולהימנע מלהיזקק לצווים על דרך הכפייה אשר יעמיקו את הקרע וירחיקו מן המטרה הנכספת.
יש לקוות כי גם העותר והמשיבה 2 יפעלו ברוח גישה זו למען רווחת בני המשפחה כולה.
העתירה נדחית על הסף, בלא צורך בתשובה.
ניתן היום, י"ב באייר תשס"ב (24.4.02).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט
_________________
העתק מתאים למקור 02026620.R01
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
רשם
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il
לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il