בג"ץ 2458/07 — צדיק גדאללה נ. משרד הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 2458/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2458/07 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות העותרים: 1. צדיק גדאללה 2. שליו גדאללה-לופו נ ג ד המשיבים: 1. משרד הפנים 2. שר הפנים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד אסף קוסטיקה פסק-דין השופטת מ' נאור: 1. בעתירה שלפנינו ביקש העותר 1 (להלן: העותר) לקבל מעמד קבע בישראל. 2. העותר הוא אזרח מצרים. הוא שוהה בישראל מאז 1994. בשנת 2001 נישא העותר לאזרחית ישראל והוגשה למשיבים בקשה ל"איחוד משפחות". בהמשך נולד בן לעותר ולאישתו – הוא העותר 2. 3. הטיפול בבקשה ל"איחוד משפחות" התעכב מאחר שדרכונו המצרי של העותר לא היה בתוקף. על כך הגישו העותר ואישתו עתירה לבית משפט זה (בג"ץ 7417/02). במהלך הטיפול בעתירה חודש דרכונו של העותר וניתנה לו בשנת 2004 אשרת תושב ארעי למשך שנה במסגרת "תקופת המבחן המדורגת". בנסיבות אלה חזרו בהם העותרים שם מעתירתם והיא נדחתה. 4. בהמשך עלו יחסי העותר ואישתו על שרטון ובסופו של דבר הודיעה האישה למשיבים כי היא מבקשת לסגור את בקשתה ל"איחוד משפחות". המשיבים הודיעו לבא כוח העותר דאז כי על העותר לצאת את הארץ. בין לבין נדחתה גם בקשת העותר למתן מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים. אחר הדברים הללו הוגשה העתירה שלפנינו. העתירה 5. העותר טוען כי חזרתו למצרים מסוכנת לחירותו ולשלמות גופו עקב חקירות שצפויות לו שם על שום שנישא לאזרחית ישראל. כמו כן הוא טוען כי שלטונות מצרים ימנעו את שובו לישראל בעתיד וכך יאבד לו הקשר עם בנו שהוא כל עולמו. העותר הדגיש כי הוא שוהה בישראל מזה 13 שנים וכי אומנם העיקרון הינו שאין באזרחות בנו כדי לזכות אותו במעמד אך נקבע בפסיקה כי ייתכנו מקרים הומניטאריים שיחייבו סטייה מעיקרון זה – וכך הוא המקרה שלפנינו. לפיכך ביקש העותר שנקבע כי "נסיבותיו החריגות של מקרה זה מקימות עילה להענקת מעמד קבע לעותר 1 מכוח אבהותו לבנו הוא העותר 2". 6. ביום 18.3.2007 ביקשתי מהעותר להבהיר "מדוע אין הוא פונה לבית המשפט לענינים מינהליים על פי הסמכות הקבועה בסעיף 12 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000". 7. בהבהרה שהגיש העותר שונו נימוקי העתירה. בעוד בעתירה נטען כאמור כי הבקשה למעמד קבע בישראל היא מטעמים הומניטאריים ו"מכוח אבהותו לבנו" הרי שבהבהרה הופיעה טענה חדשה: העותר טען כי הבסיס המשפטי והעובדתי לעתירה הוא בהליך המדורג אותו החל עוד בשנת 2001. לטענתו, לו היה המשיבים מנהלים את ההליך המדורג כדין היה אוחז הוא היום במעמד קבע על אף הפרידה מאישתו. על כן, הסעד המבוקש בעתירה הוא אומנם מעמד קבע אך זאת על פי הסדרים שמקורם בחוק האזרחות כך שהסמכות נתונה לבית משפט זה. דיון 8. דין העתירה להדחות על הסף. אם העתירה אכן נסמכת על הטענה שהופיעה בהבהרה הרי שככל העולה מן העתירה הטענה לא הועלתה תחילה בפני המשיבים. במובן זה העתירה מוקדמת ולוקה באי מיצוי הליכים ודי בכך כדי לדחותה מבלי שנביע כל עמדה לגביה (ראו והשוו בג"ץ 2677/07 בלן נ' משרד הפנים (10.6.2007) והשוו גם לעתירות שנסמכו על טענה דומה והעתירות נדחו: בג"ץ 2391/06 ארוטיוניאן נ' משרד הפנים, מינהל האוכלוסין (31.5.2006); בג"ץ 8549/06 ארוטיוניאן נ' משרד הפנים, מינהל האוכלוסין (2.11.2006)). ככל שהעתירה נסמכת על הטענה שהעותר זכאי בנסיבות המקרה למעמד בישראל מכוח אבהותו לבנו העותר 2 דינה להדחות ולו מן הטעם שבעניין זה לעותר סעד חלופי בדמות פנייה לבית המשפט לענינים מינהליים המוסמך לדון בענייני רשיונות ישיבה לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. 9. העתירה נדחית אפוא על הסף. צו הביניים שניתן ביום 15.4.2007 אשר הורה למשיבים להימנע מהרחקת העותר יעמוד בעינו למשך 30 ימים נוספים מהיום כדי לאפשר לעותר לפנות, אם רצונו בכך, לבית המשפט לענינים מינהליים. ניתן היום, ‏‏כ"ד תמוז, תשס"ז (10.7.2007). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07024580_C08.doc עע מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il