פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 2400/00
בפני: כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופט א' ריבלין
כבוד השופטת מ' נאור
העותרים: 1. ארלין לימקול
2. אהרון לימקול
נגד
המשיבים: 1. מדינת ישראל - משרד הפנים
2. שר הפנים
תאריך הישיבה: כ"ג בשבט תשס"ב (5.2.02)
בשם העותרים: עו"ד סיגל זפט
בשם המשיבים: עו"ד דינה זילבר
עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים
פסק-דין
העותרת, אשה ילידת הפיליפינים ואזרחית הפיליפינים, הגיעה בגפה ארצה לפני כ15- שנים והיא בת כ17-. כ15- שנים שוהה העותרת ללא היתר כדין בארץ, ובשנת 1993 ילדה את העותר מס' 2, ילד שהוא כיום כבן תשע. אבי הילד הוא גבר תאי שמקום הימצאו כיום אינו ידוע.
בראשית שנת 2000 נעצרה העותרת בשל שהייה בלתי-חוקית בישראל והוצא נגדה צו גירוש. ערר שהגישה העותרת על צו הגירוש - נדחה.
משבאה העתירה לפנינו לפני חודשים מספר, סברנו כי ראוי ששר הפנים ישקול שוב את עניינה של העותרת, ולעניין זה דחינו את המשך שמיעתה של העתירה בהחליטנו כי לאחר ששר הפנים יידרש שוב לעניינה של העותרת, תוגש לבית-המשפט הודעה משלימה.
עניינה של העותרת עלה אמנם לפני שר הפנים, ועל-פי ההודעה המונחת לפנינו החליט שר הפנים שוב לדחות את בקשתה של העותרת.
השאלה הנשאלת היא אם עלה בידי העותרת להצביע לפנינו על עילה המזכה אותה במבוקשה, אם לאו.
באת-כוחה של העותרת עשתה את המיטב כדי לשכנענו כי נתערב בהחלטתו של שר הפנים, ולעניין זה טענה כי שר הפנים לא קבע קריטריונים ראויים לשיקול דעתו אם ייענה ואם לאו לבקשה כבקשתה של העותרת. עוד טענה באת-כוח העותרת, כי בנסיבות העניין בכללותן ראוי היה ששר הפנים ייענה לבקשת העותרת, וכי בסרבו להיענות לה נפגם שיקול הדעת שהשר קנה על-פי החוק.
לא יימצאו חולקים כי אין לעותרת זכות קנויה על-פי דין להמשיך ולשהות בארץ. העותרת נכנסה ארצה על-פי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב1952-, והכל מסכימים כי על-פי אותו חוק קנה שר הפנים שיקול דעת רחב ביותר באשר להענקת מעמד של תושב ישראל למי שהוא אזרח ותושב זר. למותר לומר כי שיקול דעתו של השר חייב שיהא נקי מפגמים שהוכרו כפגמים בשיקול דעת.
לענייננו-שלנו ייאמר, כי עניינה של העותרת נופל בגידרי הכלל הקרוי "נסיבות הומניטריות", וכך הוא על-פי ההנחיות הפנימיות של משרד הפנים. לשון אחר: הגם שאין לו לאזרח ולתושב זר זכות לקבל מעמד של תושב בישראל, יש מקרים מיוחדים במינם - אלה מקרים הקרויים "נסיבות הומניטריות" - בהם ייעתר השר לבקשה המונחת לפניו ויעניק מעמד של תושב לאזרח ותושב זר. בענייננו שלנו - כך קבע שר הפנים, לא נתקיימו "נסיבות הומניטריות" המזכות את העותרת במבוקשה. אכן, העותרת קשרה קשרים קרובים עם משפחה פלונית בישראל, ואותה משפחה אף מבקשת להיות לעזר לה ולבנה לקבל מעמד בישראל. ואולם בקשר זה, באשר הוא, אין די כדי להיעתר לעותרת. יתר-על-כן, העותרת אשה בריאה וצעירה היא, וממילא אין היא באה בגידרי "נסיבות הומניטריות" של זקנים וחולים.
בקשתה של העותרת בקשה היא הנוגעת ללב. ראינו את העותרת. ראינו את בנה של העותרת, ילד כבן תשע אשר נולד בישראל והמדינה האחת אשר ידע מדינת ישראל היא. אין ספק בליבנו כי יקשה עליה על העותרת, יקשה במאוד, משתשולח למולדתה לפיליפינים. כמחצית מחייה הבוגרים היתה העותרת בישראל, ואין צורך בדמיון מפליג כדי להבין כי ארץ הפיליפינים היא, במובנים מסויימים, ארץ זרה לה. ואולם כל זאת אמרנו לפנים משורת הדין. אשר לדין, שיקול הדעת ניתן בידו של שר הפנים. שר הפנים יכול היה להחליט גם אחרת ולהיענות לעותרת, ולו כך עשה היתה העותרת באה אל-שלה. ואולם משהחליט השר כפי שהחליט, ובתיתנו דעתנו למרחב שיקול הדעת שהחוק העניק לו, לא מצאנו בשיקול דעתו לא פגם ולא סירכה המצדיקים אותנו להתערב בהחלטה.
רשמנו לפנינו את הצהרת באת-כוח המשיבים כי תינתן לעותרת ארכה בת חודשים מספר, ולמיצער, עד לסיום שנת הלימודים של הילד.
העתירה נדחית.
היום, כ"ג בשבט תשס"ב (5.2.02).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת
_________________
העתק מתאים למקור 00024000.G08
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il
לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il