בג"ץ 2373/13 — גמאל עבד אללה נ. המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית

פסק-דין בתיק בג"ץ 2373/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2373/13 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט י' דנציגר העותר: גמאל מוסטפא יוסף עבד אללה (חוסין) נ ג ד המשיבים: 1. המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית 2. מדינת ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד מוחמד עאבד בשם המשיבים: עו"ד אודי איתן פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. עניינה של העתירה שלפנינו בקשת העותר למתן צו שיורה למשיבים להתיר לו להיכנס מירדן לגדה המערבית, דרך גשר אלנבי, כדי שיוכל לממש את זכותו לקבל תושבות פלסטינית, בהמשך לאישור בקשתו לאיחוד משפחות על ידי הרשויות הפלסטיניות המוסמכות. עוד מבקש העותר כי יינתן צו שיורה למשיבים לידע אותו באשר לתאריך בו יפוג תוקפו של איסור שקבע על כניסתו לגדה המערבית, וכן, ליתן טעם לסירוב כניסתו ולהציג את הראיות שעליהן מבוסס הסירוב. טענות הצדדים 2. העותר הוא אזרח ותושב ירדן. לדבריו, בשנת 1979 היה תושב הגדה המערבית, ונשא תעודת זהות פלסטינית, אשר נשללה ממנו. עוד לדבריו, ביום 3.8.2005, נעצר במחסום דיר שרף, הוחזק במשמורת על ידי שירות בתי הסוהר למשך חמישה חודשים, וגורש לירדן בהחלטת בית משפט זה (בג"ץ 7607/05 עבדאללה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (14.12.2005) (להלן: בג"ץ 7607/05)). 3. העותר טוען כי משפחתו בגדה המערבית הגישה עוד ביום 8.4.1999 בקשה לאיחוד משפחות. ביום 15.10.2007 ניתנה הסכמה לבקשתו, ובאותו היום גם הוצא מכתב מלשכת נשיא הרשות הפלסטינית, המאשר את בקשתו לתושבות קבע בגדה המערבית. העותר צירף לעתירתו את מכתב האישור שקיבל בשפה הערבית, יחד עם מספר אישור הכניסה שצורף אליו. מאז, ניסה העותר להיכנס ארבע פעמים לגדה המערבית דרך גשר אלנבי, לאחר קבלת היתרים מהרשויות הישראליות, ובכל פעם גורמי הביטחון החזירוהו לירדן. הפעם האחרונה בה לא ניתן לו להיכנס לגדה המערבית הייתה ביום 18.8.2012. 4. לבסוף, העותר טוען כי הוא אדם מן היישוב, ללא עבר פלילי, ומניעת כניסתו לגדה המערבית פוגעת בזכויותיו לחיי משפחה וחופש התנועה. החלטת המשיב אינה תחומה בזמן, ובכך מעמיד אותו המשיב במצב של חוסר ודאות מוחלט, ופוגע אנושות בזכותו לכבוד ולהליך הוגן. 5. המשיבים, בתגובתם, מוסיפים פרטים עובדתיים, ביניהם כי העותר איבד את תושבתו בשנת 1988, "על-פי הנהלים שהיו קיימים באותה העת, ונוכח שהייתו הממושכת של העותר מחוץ לאזור והעובדה שלא האריך את כרטיס היוצא שלו" (סעיף 5 לתגובה). עוד הובהר בתגובה, כי מאז שפקע תוקף רישיון הביקור האחרון שקיבל העותר (ספטמבר 1999), הוא שהה בגדה המערבית שלא כדין במשך שש שנים. על פי המשיבים, שהייה לא כדין זו לא הייתה ידועה לגורמי מתאם פעילות הממשלה בשטחים בעת אישור בקשת העותר לקבלת רישיון ביקור חדש באוגוסט 2012, וכשנודעה, הייתה הסיבה לסירוב כניסתו של העותר לשטח הגדה המערבית ב-16.8.2012. 6. לגישת המשיבים, יש לדחות את העתירה על הסף, כיוון שהרשות הפלסטינית לא העבירה למשיב כל בקשה למתן מעמד לעותר. גם אם בקשה זו הייתה מועברת, טוענים המשיבים, לנתין זר לא קיימת זכות קנויה להיכנס לאזור הגדה המערבית, וההחלטה אם לאשר בקשה זו נתונה לשיקול דעתו של המשיב 1 (המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית). במסגרת זאת, מציינים העותרים כי המדיניות הנהוגה ביחס לכניסה לגדה המערבית של מבקשים שאינם רשומים במרשם האוכלוסין הפלסטיני היא מצומצמת, ובקשות מעין אלה מאושרות מטעמים הומניטאריים חריגים בלבד. המשיבים מוסיפים, כי בנסיבות המקרה בקשת העותר אינה מגלה טעמים הומניטאריים מיוחדים שיביאו לאישורה. 7. העותר הגיש תגובה לתגובת המשיב. במסגרתה, טוען כי הבקשה לאיחוד משפחות הוגשה על ידי בנו לרשות הפלסטינית לאחר ההחלטה בבג"ץ 7607/05, בתאריך שלא צוין תחילה בעתירה (3.2.2008). העותר צירף לתגובתו בקשה זו וכן עותק של רשימה, שלכאורה הגישה הרשות הפלסטינית לרשויות בישראל הכוללת את שם העותר, והועברה לידיו על ידי הרשות הפלסטינית. דיון והכרעה 8. דין העתירה להידחות. סעיף 28 לתוספת הראשונה לנספח האזרחי להסכם הביניים בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית, קובע כי בכפוף לאישורה המוקדם של מדינת ישראל, רשאית הרשות הפלסטינית להעניק תושבות קבע בתחומה, בין היתר, לצורך איחוד משפחות. 9. בענייננו, המשיב הצהיר כי לא הועברה כל בקשה מהרשות הפלסטינית למתן מעמד לעותר באזור. בשורה ארוכה של פסקי-דין שניתנו במקרים דומים, נקבע כי כל עוד לא העבירה הרשות הפלסטינית את הבקשה לאישורה של מדינת ישראל, אין היא בת דברו של העותר וכל טרוניה בעניין זה עליו להפנות אל הרשות הפלשתינית (בג"ץ 5898/06 אברהים נ' מדינת ישראל (16.8.2006); בג"ץ 7338/06 מצרי נ' המפקד הצבאי בגדה המערבית (25.9.2006); בג"ץ 10135/08 נאצר נ' המינהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון (23.12.2008); בג"ץ 7221/08 חמדה נ' מדינת ישראל (13.1.2009); והאסמכתאות המרובות שם). 10. יודגש כי המסמכים אותם צירף העותר, הן לעתירה הן לתגובה, אינם מעידים על אישור הניתן על ידי מדינת ישראל. גם ברשימת השמות נטולת הכותרת שצירף העותר לתגובתו, אין כדי להראות כי בקשתו הועברה על ידי הרשות הפלסטינית למדינת ישראל. 11. לאור מסקנתי זו, אין מקום להידרש לעתירה גופה. 12. סוף דבר, העתירה נדחית על הסף. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ט בתשרי התשע"ד (‏3.10.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13023730_H06.doc זש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il