פסק הדין המלא
בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 96 /
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופט י' זמיר
המערערת: שרית איפרגן
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור ברשות על פסק דינו של בית המשפט
המחוזי בחיפה מיום 18.1.96 בע"פ 637/95
שניתן על ידי כבוד הנשיא מ. סלוצקי
והשופטים: ח. פיזם, ש. פינקלמן
תאריך הישיבה: ט"ז אדר ב' התשנ"ז (25.3.97)
בשם המערערת: עו"ד אליהו כהן
בשם המשיבה: עו"ד אתי כהנא
בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' חנה אטקס
פסק-דין
הנשיא א' ברק:
1. המערערת הועמדה לדין בבית משפט השלום בגין החזקת סם שלא לצריכה עצמית. על פי האמור בכתב האישום, החזיקה המערערת (ביום 20.1.93) בשתי אריזות של הירואין (3.5 גרם באריזה אחת ו6.8- גרם בשקית שניה) וכן חשיש (במשקל 6.4 גרם). הסם נתפס במהלך חיפוש שנערך על גופה, בשער בית המעצר קישון. המערערת הודתה בעובדות כתב האישום. היא הורשעה על פי הודאתה. נקבע בגזר הדין (מיום 13.12.94) כי החזקת הסם נעשתה במסגרת נסיון להבריחו לבית המעצר. הוצג בפני בית משפט השלום (השופט דר) אישור כי המערערת נמצאת בטיפול גמילה. בהתחשב בכל נסיבות העניין, הוטל על המערערת עונש מאסר בן שנתיים ימים.
2. על גזר דינו של בית משפט השלום, הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי (הנשיא סלוצקי, והשופטים פיזם ופינקלמן). בית המשפט קיבל לעיונו תסקירים של קציני מבחן. מתן פסק הדין נדחה כדי לאפשר למערערת לשתף פעולה לשם שיקומה. המערערת לא התמידה בטיפול. מצבה התדרדר. על רקע זה, קבע בית המשפט המחוזי, כי הסיכויים לשיקומה של המערערת "קלושים, אם בכלל". בית המשפט התחשב בעובדה כי למערערת בן, כבן שלוש. אביו במאסר. על רקע זה נתקבל הערעור (ביום 18.1.96) על גזר הדין. עונש המאסר של המערערת הועמד על שנה וחצי לריצוי בפועל ומחצית השנה על-תנאי.
3. המערערת ביקשה רשות ערעור. הרשות ניתנה. נתבקש (ביום 13.3.96) תסקיר משלים של קצין המבחן. במיוחד ביקשנו התייחסות לבעיית הסמים, לשיקום המערערת ולבעיית הילד. עם חידוש הדיון (ביום 26.5.96) נתקבל תסקיר משלים של שירות המבחן. התברר, כי המערערת חיה עם חבר. בקשר ביניהם יש גילויי אלימות. החבר היה מכור לסמים. המערערת עברה מספר בדיקות שתן, ונמצאה נקיה מסמים. בנה אינו גר עימה. הוא מצוי אצל סבתו (אמה של המערערת). בנתונים הקיימים, המערערת אינה מסוגלת לטפל בבנה. היא גילתה עניין בהעברתו לפנימיה. לדעת הגורמים המטפלים, על המערערת לקבל טיפול בקהיליה טיפולית (כגון, "אילנות"). המערערת דחתה ההצעה. על רקע זה נמנע שירות המבחן ממתן המלצה טיפולית בעניינה של המערערת. גב' אטקס ציינה בפנינו, מטעם שירות המבחן, כי שליחתה של המערערת למאסר בפועל תפגע בבנה. היא המליצה, כי נקצר את עונש המאסר, באופן שניתן יהיה לרצותו בעבודות שירות. החלטנו (ביום 26.5.96) כי בטרם נפסוק בערעור אנו מבקשים לקבל משירות המבחן תסקיר משלים באשר לחלופות המעשיות לטיפול גמילה. בעיקר, כוונו דברינו לעניין "אילנות".
4. עם חידוש הדיון בפנינו (ביום 2.9.96) קיבלנו תסקיר משלים. מהתסקיר למדנו לראשונה, כי המערערת מצויה בשבוע הארבעה עשר להריונה. כן למדנו, כי לטענתה "אילנות" אינה מוכנה לקבל אשה בהריון. בנוסף לכך, למדנו מהתסקיר, כי המערערת מוכרת ליחידה לטיפול בנפגעי סמים של עירית חיפה מאז מרץ 1995. היא לא התמידה בשיתוף פעולה עם היחידה לטיפול בנפגעי סמים. התסקיר הוסיף, כי ממידע שנתקבל מגב' לוטמן - עובדת סוציאלית המטפלת בעניינה של המערערת ביחידה לטיפול בנפגעי סמים של עירית חיפה - עולה כי, המערערת לא הגיעה לשיחות מזה ששה חודשים. קיים עימה נתק טיפולי. בתקופת הדיונים בערעור המערערת בפני בית המשפט העליון הוזמנה המערערת לפגישות עם אותה עובדת סוציאלית. פעמיים לא הגיעה. בפעם השלישית (ביום 10.6.96) היא הופיעה לפגישה. הוחלט על הפסקת הקשר הטיפולי, וזאת בשל אי שיתוף פעולה מצד המערערת. חידוש הקשר יהיה מותנה בצעדים מטעם המערערת. קצינת המבחן, ציינה כי, על פי התרשמותה אין למערערת מוטיבציה לטיפול ולשינוי משמעותי בחייה. בטיעון בעל-פה, נמסר לנו מבא כוח המערערת, כי המערערת ביצעה הפלה. לחציה הנפשיים פחתו. היא מוכנה לטיפול גמילה. בראש דאגותיה עומד בנה. לטענת בא כוחה של המערערת, הקשר עם העובדת הסוציאלית של עירית חיפה נמשך כל הזמן. מר טולדנו, מטעם שירות המבחן, מסר לנו כי נערכו למערערת שמונה בדיקות שתן. בשבע לא נתגלו כל סמים. באחת הבדיקות נתגלו סימני מתדון בשתן. כן ציין מר טולדנו, כי למיטב ידיעתו, מתקבלות ל"אילנות" אמהות עם ילדים. המערערת ביקשה להשמיע דברים בפנינו. נעתרנו לבקשתה. היא ציינה כי התגרשה מבעלה, וחיה עם חבר. היא אינה משתמשת בסמים. היא בקשר עם העובדת הסוציאלית של עירית חיפה. בידה מסמך (מיום 2.7.96) - אותו הגישה לעיוננו - חתום על ידי מיכל לוטמן, והמצביע על המשך הקשר בין השתיים. בנה זקוק לה. היא מבקשת לא לשלוח אותה למאסר, אשר ינתק הקשר בינה לבין בנה. עם סיום הדיון, החלטנו כי, אנו שוקלים לקבל הערעור ולהטיל על המערערת מאסר בפועל בן ששה חודשים שיבוצע בעבודות שירות וכן מאסר על תנאי ומבחן. ביקשנו לקבל חוות דעת של הממונה על עבודות השירות. כן ביקשנו לקבל, תסקיר משלים נוסף של שירות המבחן לעניין המבחן ודרכי הגשמתו.
5. עם קבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות, חידשנו (ביום 5.2.97) את הדיון בערעור. הממונה על עבודות השירות הביע את דעתו, כי המערערת אינה יכולה לעבוד בעבודות שירות. הטעם לכך הוא, כי בבדיקת שתן לגילוי סמים שנערך למערערת התברר כי היא משתמשת פעילה בסמים מסוג אופיאטי. המדיניות הינה, שלא לקבל לעבודות שירות צרכני סמים פעילים. בתסקיר המשלים, ציין שירות המבחן, כי הוא יצר קשר עם העובדת הסוציאלית, הגברת מיכל לוטמן. בשיחה עימה ביקש שירות המבחן לברר את מהות הסתירה בין חוות הדעת שהיא מסרה לשירות (במסמך מיום 10.6.96), לפיו הוחלט על הפסקת הקשר הטיפולי, לבין המסמך (מיום 2.7.96) אשר המערערת הגישה לנו, אשר על פיו נמשך הטיפול. הסתבר לשירות המבחן כי המסמך שהוגש לנו על ידי המערערת לא נכתב כלל על ידי הגברת לוטמן, והוא ככל הנראה זוייף. לעיוננו צורף המסמך המקורי (מאותו תאריך). השוני בין שני המסמכים בולט לעין. שירות המבחן מציין, כי היחידה לטיפול בנפגעי סמים בעירית חיפה, בה עובדת הגברת מיכל לוטמן, התרשמה מחוסר מהימנותה וחוסר עקביותה של המערערת. אין היחידה מוכנה להמשיך ולטפל במערערת. שירות המבחן התרשם כי המערערת היא מניפולטיבית, ועושה הכל כדי להקל בעונשה. אין היא משקיעה כל מאמץ בבדיקת עצמה ובטיפול בעצמה. שוב חוזר שירות המבחן על כך, כי אין לו המלצה טיפולית. התרשמות שירות המבחן היא, כי השמת גבולות על ידי בית המשפט עשויה לסייע למערערת לשים גבול למעשיה שלה. מפי המערערת שמענו כי היא בהריון. לטענתה היא נקיה מסמים. החלטנו לדחות המשך הדיון לששה שבועות. ביקשנו כי במשך תקופה זו יבדוק שירות המבחן את טענתה בדבר הריונה. כן ביקשנו כי ייבדק עניין השימוש בסמים.
6. עם קבלת התסקיר הנוסף של שירות המבחן, המשכנו לדון (ביום 25.3.97) בעניינה של המערערת. שירות המבחן אישר כי המערערת בחודש החמישי להריונה. למערערת נערכה בדיקת שתן. התוצאות טרם נתקבלו. התסקיר מתאר את הנסיונות שנעשו בעבר לטפל במערערת. נסיונות אלה לא עלו יפה. המערערת אינה מטפלת בבנה. הוא מתגורר אצל סבתו. מתנהל הליך משפטי למנות את הסבתא כאפוטרופא נוספת של בן המערערת, וזאת כדי לאפשר לסבתא לטפל בנכדה. הקשר של המערערת עם בנה לא קבוע ולא מסודר. התרשמותם של הגורמים המטפלים הינה, כי ביתה של המערערת אינו מתאים ואינו בטוח לצרכי הילד. ההתרשמות הינה גם כי למערערת אין מוטיבציה לטיפול. אין היא מוכנה לטיפול משמעותי בחייה. שוב נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית. לדעתו, יש לסיים את הליכי הערעור בהקדם, שכן המערערת ממקדת בהם את כל כוחה, תוך הפעלת מניפולציות. כתוצאה מכך מתעכבת התמודדותה עם עצמה. גב' אטקס הוסיפה בעל-פה כי בבדיקת השתן נמצא מתדון. בדברים בפנינו ציינה המערערת כי אין היא משתמשת בסמים. כן הדגישה כי בנה מצוי אצלה ולא אצל אמה. בעניין זה ערכה גב' אטקס לבקשת בית המשפט, בדיקה על אתר, ממנה מתברר כי בנה של המערערת נמצא באופן קבוע ורצוף אצל סבתו (אמה של המערערת). הסבתא מונתה (ביום 2.3.97) כאפוטרופא נוספת של בן המערערת. בטיעוניה ביקשה באת כוח המדינה לדחות את הערעור. היא ציינה בפנינו כי נפתח נגד המערערת (ביום 2.1.97) תיק פלילי שעניינו החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. בתגובתה לכך, ציינה בפנינו המערערת כי הסם הוא של חברה. הוא היה בכיסה. כשבאה המשטרה היא נתנה להם אותו. בעניין זה הוגשה לנו הודעה שמסרה המערערת במשטרה. על פיה, חברה לחיים רכש סם מסוכן. המערערת החביאה הסם באבר מינה. היא נעצרה על ידי שוטרים. הם לקחו אותה לבית חולים. היא הוציאה הסמים מרצונה היא. היא החזיקה בסמים עבור חברה. היא עצמה אינה משתמשת בסמים.
7. הארכתי בתיאור העובדות. עולה מהן, כי עשינו כל מאמץ להעלות את המערערת על דרך המלך של השיקום. היינו מוכנים, לשם כך, לשקול קיצור עונשה, וריצויו בעבודות שירות. לצערנו, המערערת לא היתה מוכנה לסייע לעצמה. היא המשיכה בשימוש בסמים. היא המשיכה בהחזקת סמים (אם עבור עצמה ואם עבור חברה לחיים). היא אינה עוסקת בבחינה עצמית ובבדיקה עצמית. תחת זאת, היא נוקטת בדרכים, שעל פניהן, נראות לנו כדברי זיוף (של המכתב מיום 2.7.96) והטעיה (באשר לטיפול בבנה; באשר למקום החבאת הסם שנתפס אצלה לאחרונה). שמענו אותה מספר פעמים. איננו מאמינים לה. לא נוכל לעזור למערערת, אם היא לא תתעשת ותעזור לעצמה. בנסיבות אלה, אין מנוס מהטלת עונש מאסר בפועל, כפי שקבע בית המשפט המחוזי. מודעים אנו להריונה של המערערת. יודעים אנו כי הקשר בינה לבנה חשוב הוא לה. צר לנו על שנאלצים אנו לשלוח את המערערת למאסר בפועל. עשינו הכל כדי להימנע מכך. אך בכל נסיון, שהעמדנו את המערערת, היא נכשלה. אין לה מוטיבציה לשינוי דרכיה ואורח חייה. היא עסוקה במניפולציות, שכל מטרתן אינה אלא הקלה בעונשה, בלא להכניס כל שינוי משמעותי בחייה. לכך לא נוכל לתת את ידינו. אם המערערת אינה מסוגלת להציב גבולות ראויים לעצמה, אין מנוס מהצבתם על ידי בית המשפט בהתאם לחוק.
הערעור נדחה.
המערערת תתייצב לריצוי עונשה, ביום שלישי, 29 באפריל 1997, במזכירות הפלילית של בית משפט השלום בחיפה. הערבויות הקיימות לשיחרורה של המערערת בערבות תעמודנה בעינן עד למאסרה.
ה נ ש י א
השופט מ' חשין:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט י' זמיר:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא.
ניתן היום, ט' ניסן התשנ"ז (16.4.97).
ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
96022310.A03/דז/