פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 2106/02
בפני: כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט א' ריבלין
העותר: ויטלי וישניאקוב
נגד
המשיבים: 1. כב' השופט יהשוע לוי (הלוי)
2. מדינת ישראל
משיבה פורמלית: 3. נועם שחר
פסק-דין
העותר עומד לדין לפני בית-משפט השלום לתעבורה בנתניה, ועתירתו שלפנינו היא כי נורה והדיון בעניינו יועבר לבית-משפט השלום.
2. וזו תמצית העובדות שלעניין, כפי שהן עולות מכתב-האישום שהוגש נגד העותר: העותר, שהינו שוטר במשטרת ישראל, עצר משאית במחסום משטרתי שהציב (ביחד עם שוטרים נוספים), והורה לנהגה לעצור את ריכבו בצד הכביש. נהג המשאית ציית, ועצר את משאיתו כך שחלקה האחורי בלט אל תוך נתיב הנסיעה. לאחר שבדק את רשיונותיו, הורה העותר לנהג לכבות את מנוע המשאית ולצאת מכלי הרכב. כשביקש נהג המשאית להזיז את ריכבו לשולי הכביש, סירב העותר לבקשה, הורה לו להיכנס לניידת המשטרה וכבלו באזיקים. זמן מה לאחר מכן, ומבלי שדאג להניח על הכביש חפץ שיתריע בפני עוברי הדרך על הימצאות המשאית במקום ועל הסכנה הנובעת מכך, עזב העותר את המקום והמשאית נותרה בולטת לתחומי הכביש במשך כל אותו יום.
3. בערבו של אותו יום הגיעה למקום מכונית הנהוגה בידי המשיבה 3, ופגעה בעוצמה רבה בחלק המשאית שבלט אל-תוך הכביש. כתוצאה מהתאונה נפצעה המשיבה 3, והנוסעת שישבה לצידה נהרגה.
4. העותר הועמד לדין לפני בית משפט השלום לתעבורה בנתניה, בפני כב' השופט יהושע לוי (המשיב 1) בעבירה של גרימת מוות ברשלנות כהוראת סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז1977-, וסעיף 64 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א1961-. במהלך הדיונים בבית-המשפט השלום לתעבורה טען העותר כי הסמכות לדון בעניינו מסורה אך לבית משפט השלום ולא לבית משפט השלום לתעבורה, בין היתר משום שלא עבר עבירה, כנטען בכתב-האישום, "תוך כדי שימוש ברכב", כהוראת סעיף 25(א)(6) לפקודת התעבורה. טענותיו של העותר בדבר הסמכות העניינית נדחו ע"י המשיב 1, ועל-כך העתירה שלפנינו.
5. הלכה מכבר היא, שרק במקרים יוצאי דופן יידרש בית המשפט הגבוה לצדק לביקורת על החלטות ביניים בהליכים פליליים. כך, למשל, במקרים של שרירות קיצונית (ראו: בג"ץ 583/87 הלפרין נ' כב' סגן נשיא בית-המשפט המחוזי בירושלים, פ"ד מא(4) 683; בג"ץ 1657/01 בריק נ' השופטת אבידע (לא פורסם); ועוד). לטענת העותר, עניינו-שלו חריג הוא להלכה, שכן המדובר "בטענת היעדר סמכות עניינית 'אמיתית'", וכי "היה ויתברר בדיעבד כי בית המשפט היה חסר סמכות עניינית, ימצאו כל ההליכים שהתנהלו בתיק פגומים, דבר העלול לגרור את ביטולם ושמיעת המשפט מחדש".
6. בשאלת היעדר הסמכות, קבע כבר בית-משפט זה כי ההתערבות בשיקול דעתה של הערכאה הרגילה נתונה לשיקול דעתו, וכי אין הוא חייב לבחון כל טענה של חוסר סמכות המועלית לפניו (בג"צ 268/97 סולימאן נ' מ"י ואח'; לא פורסם). בדחותו בקשה לדיון נוסף על פסק-הדין האמור, הוסיף הנשיא ברק וציין כי:
פסק הדין נשוא העתירה לדיון נוסף אינו עומד בסתירה להלכות קודמות של בית המשפט העליון, אין בו חידוש ואין בו קשיות. פסק הדין מבטא מדיניות שיפוטית אותה אימץ בית-משפט זה זה-מכבר, מדיניות לפיה יימנע בית משפט זה, בשבתו כבג"צ, מהתערבות בהליכים פליליים המתנהלים בערכאות נמוכות. אכן, חריג בולט למדיניות זו הוא כאשר מועלית טענה ממשית נגד סמכותו של בית המשפט הדן בהליך הפלילי. אולם גם חריג זה פורש מאז ומעולם באופן מצר (דנג"ץ 779/97, לא פורסם).
7. ולעניין נושא העתירה: לא נמצא לנו כי בהחלטתו של כב' השופט לוי נתקיים אחד התנאים המצדיקים התערבות בסידרי ההליך הפלילי, על דרך ניהול הליך ביניים בבית-המשפט הגבוה לצדק. כל טענות שיש לעותר לעניין החלטת הביניים, שמורה לו זכותו להעלותן, אם יורשע, בצוותא-חדא עם הערעור על ההרשעה.
העתירה נדחית.
היום, י"ז באייר תשס"ב (29.4.2002).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
_________________
העתק מתאים למקור 02021060.G02
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
רשם
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il
לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il