פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 1998/97

עומר מוסא נ. המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית

העותרים ביקשו להפסיק פעולות הכשרת קרקע בטענה להסגת גבול באדמותיהם.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 02/05/1997 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 1998/97 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה רשות מקרקעי ישראל וקרקעות המדינה — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותרים ביקשו להפסיק פעולות הכשרת קרקע בטענה להסגת גבול באדמותיהם.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 1998/97 — עומר מוסא נ. המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית

העותרים ביקשו להפסיק פעולות הכשרת קרקע בטענה להסגת גבול באדמותיהם.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

העותרים, תושבים פלסטינים, עתרו לבג"ץ בבקשה לעצור עבודות הכשרת קרקע שבוצעו על ידי המשיבים, בטענה כי מדובר באדמותיהם הפרטיות. בית המשפט דחה את העתירה על הסף משני טעמים מרכזיים: ראשית, נקבע כי קיים שיהוי כבד בהגשת העתירה, שכן הקרקע הוכרזה כקרקע מדינה כבר לפני שנים רבות (1980 ו-1991) והעותרים לא פעלו נגד הכרזות אלו בזמן אמת. שנית, בית המשפט קבע כי העותרים לא הצליחו להוכיח את זכותם בקרקע, שכן המסמכים (קושאנים) שהציגו היו חסרים ולא תאמו את השטח המדובר.

הנימוק המרכזי

העתירה נדחתה כי הוגשה באיחור רב מדי, וכי העותרים לא הצליחו להוכיח שהקרקע אכן שייכת להם.

פרטי ההליך

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
שלב ההליך עתירה
הרכב השופטים א' ברק, י' קדמי, ד' דורנר
בדעת רוב 3/3
ארכיון חודשי פסקי דין ממאי 1997

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • עומר מוחמד חסן מוסא
  • דאוד עלי יוסוף מוסא
  • חליל מוחמד עבד רבאיעה
  • נעמה מוחמד אבו-צוי
  • עבד אלקאדר מחמוד עבד אלקאדר סעד

נתבעים

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • העותרים טוענים לבעלות על הקרקע ומציגים קושאנים כראיה.
טיעוני ההגנה
  • הקרקע הוכרזה כקרקע מדינה בשנים 1980 ו-1991.
  • העותרים לא הוכיחו זכות בקרקע הספציפית.
  • הקושאנים שהוצגו אינם מציינים גבולות ומתייחסים לקרקע אחרת.
מחלוקות עובדתיות
  • זכות הבעלות בקרקע נשוא העתירה.
  • האם הקרקע המעובדת על ידי העותרים היא הקרקע המוכשרת על ידי המשיבים.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • הכרזות על הקרקע כקרקע מדינה משנת 1980 ו-1991.
ראיות מרכזיות שנדחו
  • הקושאנים שהציגו העותרים (נקבע כי אינם מציינים גבולות ואינם רלוונטיים לקרקע הנדונה).

הדגשים פרוצדורליים

  • שיהוי ניכר בהגשת העתירה.
  • מחיקת ערעור קודם שהגישו חלק מהעותרים.

תגיות נושא

  • מקרקעין
  • קרקע מדינה
  • שיהוי
  • זכות בעלות

סכום הוצאות משפט

0
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"צ 97 / בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' קדמי כבוד השופטת ד' דורנר העותרים: 1. עומר מוחמד חסן מוסא 2. דאוד עלי יוסוף מוסא 3. חליל מוחמד עבד רבאיעה 4. נעמה מוחמד אבו-צוי 5. עבד אלקאדר מחמוד עבד אלקאדר סעד נגד המשיבים: 1. המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית 2. הזיית - עמותה לשיכון רווחה ודת עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: כ"ג בניסן התשנ"ז (30.04.97) בשם העותרים: עו"ד לינדה ברייר בשם המשיב 1: עו"ד יהודה שפר בשם המשיבה 2: עו"ד ענר ברגר פסק-דין העותרים מבקשים כי נורה למשיבים להפסיק את הפעילות להכשרת הקרקע, תוך השגת גבולם של העותרים באדמותיהם. דין העתירה להידחות, וזאת משני טעמים: ראשית, השיהוי בהגשתה. הקרקע הוכרזה כקרקע מדינה כבר ב1980- (והשניה ב1991-). ערעור שהגישו חלק מהעותרים נמחק. מאז לא עשו העותרים דבר, תוך שבינתיים חלו שינויים בשטח; שנית, העותרים לא הצביעו על כל זכות בקרקע. הקושאנים שבידיהם אינם מציינים גבולותיהם, והם מתייחסים - לטענת המשיבים - לקרקע מעובדת שאינה כלולה בקרקע נשוא העתירה. העתירה נדחית. ניתן היום, כ"ג בניסן התשנ"ז (30.4.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97019980.A05/דז/