בג"ץ 1848/24 — DZHAMUTBAEV VALIER נ' קאב קם בע"מ ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1848/24 לפני: כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ כבוד השופט ח' כבוב העותר: DZHAMUTBAEV VALIER נ ג ד המשיבים: 1. קאב קם בע"מ 2. כתר כוח אדם בע"מ 3. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו 4. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים בשם העותר: עו"ד ניק בנרי פסק-דין השופט ע' גרוסקופף: לפנינו עתירה למתן צו על תנאי המכוונת נגד החלטתו של המשיב 4, בית הדין הארצי לעבודה (להלן: בית הדין הארצי), בבר"ע 13915-04-23 מיום 22.10.2023, במסגרתה נדחתה בקשת העותר לביטול פסק דינו של המשיב 3, בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (להלן: בית הדין האזורי), בתיק ע"ר 10815-03-22 מיום 25.8.2022. השתלשלות העניינים שבבסיס עתירה זו ארוכה ומסועפת, ותוארה בפירוט במסגרת החלטת בית הדין הארצי מיום 22.10.2023 (להלן: החלטת בית הדין הארצי). לצורך ההכרעה בעתירה דנן נסתפק איפוא בתיאור תמציתי של הרקע העובדתי הרלוונטי. העותר, אזרח רוסיה, עבד מספר חודשים במסעדה המנוהלת על ידי המשיבה 1 (להלן: המשיבה 1 או המסעדה). לטענתו, בגין עבודה זו שולמה לו אומנם משכורת, אך לא הוענקו לו זכויות שונות שהגיעו לו, וכאשר דרש מהמסעדה לקבלן – פוטר. על רקע זה הגיש העותר תביעה נגד המשיבה 1 בבית הדין האזורי, במסגרתה דרש לקבל, בין היתר, הפרשי שכר וגמול שעות נוספות, וכן פיצוי בגין אי עריכת שימוע ואי המצאת תלושי שכר, בסך כולל של כ-35,000 ש"ח (להלן: ההליך העיקרי). בכתב ההגנה שהגישה המשיבה 1 נטען כי המשיבה 2, חברת כתר כח אדם בע"מ (להלן: כתר), הייתה מעסיקתו של העותר במועדים הרלוונטיים, ולפיכך עתרה המשיבה 1 לצירופה להליך כנתבעת נוספת. ביום 26.1.2022 הורה בית הדין האזורי (הרשמת סימה קרמר) לעותר להגיש כתב תביעה מתוקן הכולל את כתר כנתבעת נוספת, וביום 28.2.2022, לאחר קיומו של דיון שעסק בסוגיה, וחרף התנגדותו של העותר לצירוף האמור, ניתנה החלטה נוספת שהותירה את צירופה של כתר כנתבעת על כנה (להלן: החלטת בית הדין האזורי). במקביל להגשת כתב הגנה מתוקן בהליך העיקרי, הגיש העותר ערעור על החלטת בית הדין האזורי, בגדרו טען כי כתר כלל אינה מוכרת לו, וכי מכל מקום אין כל ראיה לכך שהיא הייתה מעסיקתו במועדים הרלוונטיים. בפסק דין מיום 25.2.2022 דחה בית הדין האזורי (סגנית הנשיאה רוית צדיק ונציגי הציבור מר אבשלום אייזנר וגב' שלומית לוי) את ערעור העותר, לאחר שנקבע כי לא נמצאה כל הצדקה להתערבות בהחלטה – בהיותה החלטה דיונית מובהקת – ותוך שהוצדק צירופה של כתר כנתבעת בהליך גם לגופם של דברים (להלן: פסק הדין בערעור). על פסק דין זה הגיש העותר לבית הדין האזורי "הודעה ובקשה לביטול פסק דין", לה צירף תלושי שכר שהונפקו לו במועדים הרלוונטיים לתביעה על ידי חברה אחרת, אן. קיי. ניהול פרויקטים בע"מ (להלן: אן. קיי.), ואשר ניתנו לו על ידי ממשרד העבודה לאחר שהגיש תלונה בעניין (להלן: תלושי השכר). בהחלטה מיום 31.3.2023 דחה בית הדין האזורי בקשה זו של העותר, בקבעו כי "משעה שניתן פסק דין מנומק... לאחר שמיעת טענות הצדדים, סיים בית הדין מלאכתו ואין הוא נדרש לבקשות נוספות" (להלן: ההחלטה בבקשה לביטול פסק דין). העותר לא נח גם הפעם, והגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה בבקשה לביטול פסק דין. במסגרת בקשת רשות הערעור טען העותר כי תלושי השכר מהווים ראיות חדשות אשר מצדיקות את ביטול פסק הדין בערעור, ועל רקע זה עתר לביטול צירופה של כתר כנתבעת בהליך העיקרי, ולצירופה של אן. קיי. כנתבעת במקומה. בית הדין הארצי דחה את בקשת רשות הערעור ביום 22.10.2023, תוך שהוא סומך את ידיו על ההחלטה בבקשה לביטול פסק דין, ותוך דחיית טענות העותר בדבר התקיימות הנסיבות המצדיקות את קיומו של "משפט חוזר אזרחי". בית הדין הארצי הוסיף והבהיר כי אין בצירופה של כתר כנתבעת בתיק העיקרי כדי לחסום את העותר מלטעון ביחס לזהות מעסיקתו במסגרת ההליך העיקרי, וכדי לבקש את צירופה של אן. קיי. כנתבעת נוספת בהליך זה. נוכח החלטה זו הגיש העותר את העתירה דנן, במסגרתה הוא מבקש כי נבטל את החלטת בית הדין הארצי וכי נורה, הלכה למעשה, על ביטול פסק הדין בערעור שנתן בית הדין האזורי. טענותיו של העותר בעתירה זהות לטענות שהעלה בבקשת רשות הערעור, כאשר במרכזן הטענה כי תלושי השכר שגילה מהווים ראיות חדשות המצדיקות את ביטולו של פסק דין זה. דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבותנו. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין לעבודה, והתערבותו בהחלטות אלו שמורה למקרים חריגים, בהם נפלה טעות משפטית מהותית בהחלטה ושיקולי צדק מחייבים זאת (ראו מיני רבים: בג"ץ 8575/20 סולימן נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 5 (31.12.2020); בג"ץ 6108/23 ברוך נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 5 (20.8.2023)). ההלכה האמורה נכונה ביתר שאת כאשר עסקינן בעתירות המופנות כלפי החלטות דיוניות של בתי הדין לעבודה, בעניינן אמת המידה להתערבות מצומצמת אף יותר (ראו בג"ץ 9223/18 Ishag נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 2 (1.1.2019); עניין ברוך, בפסקה 5 והאסמכתאות המובאות שם). העתירה שלפנינו אינה נופלת בגדר המקרים החריגים המצדיקים התערבות בהחלטותיהם של בתי הדין לעבודה – רחוק מכך. טענותיו של העותר, שעניינן בסוגיות הדיוניות של צירוף נתבעת וביטול פסק דין, נידונו פעם אחר פעם (אחר פעם) בבית הדין האזורי ובבית הדין הארצי, ונדחו בהחלטות מפורטות ומנומקות, כמפורט לעיל. בנסיבות אלו, העתירה דנן אינה אלא ניסיון של העותר לערער פעם נוספת על ההחלטות שניתנו בעניינו, ולכך לא ניתן להיענות. זאת ועוד, בעתירה גם לא נטען, וממילא לא הוכח, כי לטענות העותר ממד עקרוני כלשהו, החורג מעניינו הפרטי של העותר. אם לא די בכך, הרי שקשה לראות מהו אי הצדק שנעשה עם העותר בצירוף כתר, בהינתן הבהרת בית הדין הארצי לעבודה כי אין בכך כדי לפגוע בטענותיו לעניין זהות מעסיקו או למנוע ממנו הגשת בקשה לצירוף נתבע אחר (ובכלל זה אן. קיי.). העתירה נדחית איפוא בזאת. משלא התבקשה תגובה, והרבה לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ח באדר ב התשפ"ד (‏7.4.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 24018480_Y03.docx אד מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il