פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 1839/01
בפני: כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופט י' זמיר
כבוד השופטת ד' ביניש
העותר: אבי אלהרר
נגד
המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים
2. המוסד לביטוח לאומי
פסק-דין
עתירה לביטול פסק-דין שנתן בית-הדין הארצי לעבודה, ואשר לפיו אין העותר, אבי אלהרר (אלהרר) זכאי לקבל דמי אבטלה מן המוסד לביטוח לאומי (המוסד).
כהוראת סעיף 158 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995, קונה זכות לדמי אבטלה "עובד הזכאי לשכר שמעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח עבורו". אלהרר טען בתביעתו לבית-הדין לעבודה כי היו יחסי עובד-מעביד בינו לבין חברת "לילך יצור ושיווק רהיטים בע"מ" (החברה) אשר-על-כן זכאי הוא - עם פיטוריו - לדמי אבטלה מן המוסד. בית-הדין האזורי לעבודה דן בהרחבה במערכת היחסים שהיו בין אלהרר לבין החברה, ונמצא לו כי בין השניים לא נתקיימו יחסי עובד-מעביד. בית-הדין דן בפירוט במעמדו של אלהרר בחברה, וקבע כי בהחזיקו ב 99% ממניות החברה, מעמדו היה מעמד של בעל מניות, להבדיל ממעמד של עובד. בדרך להכרעתו זו עמד בית-הדין על קריטריונים שונים מהם נלמד מעמדו זה של אלהרר: היעדר חוזה העסקה; היעדר משכורת קבועה; משיכת כספים משתנה מרווחי החברה; אי קבלת זכויות סוציאליות שניתנו לכלל העובדים (דמי הבראה, ביגוד וחופשה שנתית); אי קבלת פיצויי פיטורין; היעדר הפרשות לפיצוי פיטורין, ועוד. על יסוד ממצאים עובדתיים אלה הגיע בית-הדין האזורי למסקנה כי לא נתקיימו יחסי עובד-מעביד בין אלהרר לבין החברה, וממילא - כי אין הוא זכאי לדמי אבטלה. ערעור שהגיש אלהרר לבית-הדין הארצי לעבודה נדחה על יסוד נימוקיו של בית-הדין האזורי.
אלהרר טוען לפנינו כי יש לבטל את פסק-דינו של בית-הדין הארצי לעבודה. לטענתו, טעה בית-הדין לעבודה שעה שקבע כי לא נתקיימו יחסי עובד-מעביד בינו לבין החברה, שלדבריו, מכלול הקשרים והזיקות בינו לבין החברה מלמדים כי נתקיימו-גם-נתקיימו ביניהם יחסי עובד ומעביד.
מודע לגבולות התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק בהחלטותיו של בית-הדין לעבודה, טוען אלהרר בעתירתו כי חשיבותה של הסוגיה מצריכה דיון לפני בית-המשפט הגבוה לצדק. לטענתו, יש להידרש לשאלה האם בעל שליטה בחברה המשמש גם כמנהלה, זכאי לתשלום דמי אבטלה לפי הוראות חוק הביטוח הלאומי. כן טוען אלהרר כי נתגלתה טעות משפטית מהותית בפסק-דינו של בית-הדין הארצי, טעות המחייבת התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק. לטענתו, טעותו המהותית של בית-הדין לעבודה היא בכך ששלל קיומם של יחסי עובד ומעביד בין בעל מניות בחברה לחברה, וזאת בניגוד להילכת ב"ל 20080/97 עמוס זיו נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה ארצי, לג (2) 23), ובניגוד למטרות הסוציאליות שביסודו של חוק הביטוח הלאומי.
עיון בפסק-דינו של בית-הדין הארצי לעבודה מלמד כי אין כל עילה להתערבותנו בהחלטתו. פסק-דינו של בית-הדין האזורי לעבודה מאמץ את הלכת זיו, עליה מסתמך העותר, אך מוסיף הוא וקובע כי אין היא חלה עובדתית בנסיבות העניין שלפניו. בדומה, בית-הדין הארצי לעבודה אף-הוא אינו חולק על הילכת זיו, לפיה ייתכנו יחסי עובד-מעביד בין בעל מניות לחברה; עם זאת, קבע בית-הדין - בייסדו עצמו על ממצאי עובדה שונים - כי לא נתקיימו, בנסיבותיו של העניין הספציפי, יחסי עובד ומעביד. בית-הדין בחן בפרוטרוט את מסכת היחסים בין העותר לבין החברה, ומצא כי אלהרר - בכובעו כבעל מניות - נהג בחברה מנהג בעלים, וכי לא נתקיימו מאפיינים שיש בהם ללמד על יחסי עובד ומעביד.
בנסיבות האמורות אין לומר כי פסק-דינו של בית-הדין לעבודה מהווה הלכה בעלת חשיבות המצדיקה התערבותו של בג"ץ, או, כי בית-הדין לעבודה נתפש לטעות משפט מהותית הפותחת בפני העותר את שערי בית המשפט הגבוה לצדק. בג"ץ, כידוע, אינו יושב כערכאת ערעור על בית-הדין לעבודה, וממילא לא יידרש לעתירה שכל-כולה אינה אלא טענות נגד ממצאיו העובדתיים של בית-הדין. ניסיונו של העותר להעטות על עתירתו אדרת של עתירה עקרונית לא יצלח, ובית המשפט הגבוה לצדק לא ישמע לו בהעלותו טענות עובדה גרידא.
אנו מחליטים אפוא לדחות את העתירה כעתירה שאינה מגלה עילה להתערבות בית-המשפט הגבוה לצדק.
היום, י"א באדר תשס"א, (6.3.2001).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת
העתק מתאים למקור
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ
פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
01018390.G02