בג"ץ 1804/07 — פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי

פסק-דין בתיק בג"ץ 1804/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1804/07 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני האזורי 2. הנשיא וחברי בית הדין הרבני הגדול 3. פלונית 4. פלוני עתירה למתן צו על-תנאי בשם המשיבה 3: עו"ד שרה מרקוביץ פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: העותר בעתירה שבפנינו מבקש כי נורה לבית הדין הרבני הגדול בירושלים (להלן: בית הדין הגדול) לנמק מדוע לא יבוטלו תוקפם המשפטי של דיוני בית הדין הרבני האזורי בירושלים (להלן: בית הדין האזורי) מיום 25.3.04 ומיום 29.3.04 ופועלם היוצא של דיונים אלו דהיינו הגט שניתן על ידי העותר לאשתו דאז, המשיבה 3 (להלן: המשיבה); החלטת בית הדין האזורי מיום 19.2.06; ופסק דין של בית הדין הגדול מיום 27.4.06. העותר, היה נשוי למשיבה משנת 1988 ולבני הזוג נולדו עשרה ילדים. ביום 12.3.01 נעצר העותר על ידי משטרת ישראל בעת שביצע מעשה מגונה בבתו הבכורה. לאחר הודאתו בפרטי כתב האישום נגזרו עליו 15 שנות מאסר. המשיבה הגישה תביעת גירושין בבית הדין האזורי וביום 25.3.04 נתן העותר גט למשיבה. כעבור כשנתיים הגיש העותר הודעה לבית הדין האזורי בו טען לפגמים בתהליך מתן הגט ובראשם אי מילוי התנאים בגדרם ניתן הגט. בית הדין האזורי נתן החלטה ביום 19.2.06 בגדרה דחה את טענותיו של העותר וקבע כי הגט ניתן ללא שום תנאי. על החלטה זו ערער העותר לבית הדין הגדול וביום 27.4.06 נדחה ערעורו. בית הדין הגדול ציין בפסק דינו כי לא שוכנע לאור החומר המונח בפניו כי יש עילה מספקת לפסילת הגט למפרע. לטענת העותר נפלו מספר פגמים בהליכים אשר קדמו לנתינת הגט, אשר מביאים לביטולו. ראשית, בית הדין האזורי מינה עבור העותר ביום 19.5.03, את אחיו כאפוטרופוס. על אף זאת, בימי הדיון שנתקיימו בבית הדין האזורי בעניין תיק הגירושין, לא היה נוכח האפוטרופוס. על כן טוען העותר כי כל מהלך הדיון ביום 25.3.04 אשר הסתיים במתן הגט לקה בחוסר סמכות ועל כן חסר תוקף משפטי. שנית, בחלק מההחלטות (ביום 29.3.04 וביום 19.2.06) דנו שני דיינים בלבד בעניינו של העותר, זאת בניגוד לתקנות הדיון של בתי הדין הרבניים. מדובר, אם כן, בפגם פרוצדוראלי מהותי אשר מביא לפסילת ההחלטות אשר התקבלו באותם דיונים. שלישית, לטענת העותר בית הדין הגדול דחה את ערעורו מבלי להתייחס לטענותיו לגופן. טענתו האחרונה של העותר נוגעת לחמשת התנאים בהם הוא התנה את מתן הגט. לטענת העותר, תנאים אלו היוו את הבסיס להסכמתו למתן הגט ומאחר ויסודם בהטעיה ורמיה מצד בית הדין האזורי ומצד המשיבה הרי שיש לבטל את הגט. בין היתר מתרעם העותר על כך שהמשיבה התחייבה למלא אחר תנאים העוסקים בשמירת הקשר בינו לבין הילדים ולפעול למען הקלה בעונשו (נספח ב' ו-ג'), אולם התחייבויותיה אלו היו מן השפה אל החוץ. משעה שפנתה המשיבה לבית המשפט לענייני משפחה בניגוד להתחייבויותיה כלפיו, התבטל תוקפו של הגט. עוד נטען כנגד השתהות בית הדין במסירת חמשת התנאים לידיו של העותר עד חלוף מועד הערעור על הרשעתו לבית משפט זה. בנוסף נטען כי שניים מבין חמשת התנאים ניתנו על ידי בית הדין בחוסר תום לב ותוך חריגה מסמכות. מנגד, טוענת המשיבה כי החלטתו של בית הדין הגדול שאין לבטל את הגט למפרע נוגעת ללב ליבה של הסמכות הדתית ועל כן אין כאן חריגה מסמכות המצדיקה התערבותו של בית משפט זה בשבתו כבית דין גבוה לצדק. עוד טוענת המשיבה כי עתירה זו לוקה בחוסר תום לב, היות והעותר התחזה לחולה נפש במשך הדיונים ועל סמך התחזותו מונה לו אפוטרופוס. המשיבה מביאה שני חיזוקים לטענתה: בגזר הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בגין הרשעתו בפלילים נאמר כי "נמצאו בהתנהגות הנאשם אלמנטים ברורים של התחזות". כמו כן בפרוטוקול הדיון מיום 25.3.04 מציין בא-כוחו כי "אם הוא יתן גט יכול להפריע בבג"ץ שאם נתן גט הוא שפוי". לאחר שעיינתי בטענות העותר, ובתגובת המשיבים לעתירה, נחה דעתי כי דינה להידחות על הסף. כלל ידוע הוא שבית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין הרבניים, אלא במקרים חריגים בלבד. כפי שנאמר בבג"ץ 1842/92 בלויגרונד נ' בית הדין הרבני הגדול, פד"י מו(3) 423, 429: "סמכותנו ליתן צווים לבתי-דין דתיים מוגבלת, על-פי סעיף 15(ד)(4) לחוק-יסוד: השפיטה, למקרים בהם העילה להתערבות היא שאלת הסמכות, דהיינו: סמכותו של בית הדין הדתי לדון בעניין פלוני או הימנעותו מלדון בעניין שהובא לפניו או להוסיף ולדון בעניין שלא לפי סמכותו". המונח "חריגה מסמכות" הורחב בפסיקה והוא כולל, בין היתר, גם חריגה מכללי הצדק הטבעי או סטייה מהוראות החוק המכוונות לבית-הדין הדתי. יחד עם זאת, לא השתכנעתי מנימוקי העותר, כי מקרה זה הינו אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותו של בית-משפט זה. בית-הדין הרבני פסק לפי סמכותו הקבועה בחוק ולא הוכח כי פעל בניגוד לכללי הצדק הטבעי. שאלת ביטולו למפרע של גט, בייחוד לאחר שהאישה נישאה מחדש, הנה מהשאלות הרגישות המעסיקות את בתי הדין הרבניים ובצדק אין הם ממהרים לבוא ולפסול גט על אף פגמים בהליך שייתכן והיו. שיקול דעתו של בית הדין הגדול בעניין זה הוא רחב, לאור השיקולים ההלכתיים המנחים אותו במתן הגט ועל כן מבלי להביע דעה בשאלות שהעלה העותר בדבר נוכחות האפוטרופוס ובדבר קיום התנאים, לא מצאתי הצדקה להתערבותו של בית-משפט זה. כמו-כן, איני סבור כי פסיקתו של בית-הדין הגדול מהווה חריגה כה קיצונית משורת הצדק אשר תצדיק את התערבותנו. אשר-על-כן, דין העתירה להדחות על הסף. ניתן היום, י"ז בסיון תשס"ז (4.6.2007). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07018040_H05.doc /צש מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il