פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 1796/99
בפני: כבוד המשנה-לנשיא ש' לוין
כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופט מ' אילן
העותר: זוהיר זיד
נגד
המשיבים: 1. שר המשפטים
2. שר הבטחון
3. נציב שירות בתי הסוהר
4. נשיא המדינה (משיב פורמלי)
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר: עו"ד אברהם ברדוגו
בשם המשיבים 3-1: עו"ד דינה זילבר
פסק-דין
השופטת ד' דורנר:
העותר הינו אסיר המרצה עונש מאסר של 21 שנים וחצי בגין עבירות בטחוניות. ועדת השחרורים החליטה על שחרור העותר לאחר שריצה שני שלישים מעונשו. באותה עת פנה העותר אל המשיב 1 בבקשה שימליץ לפני נשיא המדינה על מתן חנינה מיידית לעותר, וזאת בהסתמך על המלצות ועדת בלטמן בעניין חנינת היובל. העותר נענה, כי המשיב 1 אינו הגוף המוסמך למתן המלצה כאמור, וכי עליו להפנות את בקשתו למשיב 2.
מכאן העתירה שבפנינו, בגדרה טען העותר, כי המשיב 1 התמהמה במשך ארבעה חודשים טרם מתן תשובתו זו, וזאת משיקולים זרים ופסולים, שביניהם רצונו של המשיב 1 לשים לאל את המלצות ועדת בלטמן.
המשיבים הביעו נכונות בתגובתם לראות בעתירה כבקשת העותר לחנינה, אשר יש להעבירה אל הגורם המוסמך, ותיקו של העותר הועבר אל הפרקליט הצבאי הראשי. הלה העביר את המלצותיו למשיב 2, אשר מצדו העביר את המלצותיו לנשיא המדינה. נשיא המדינה דחה את בקשת החנינה של העותר.
לאחר שבקשת העותר לחנינה נדונה על-ידי הגורמים המוסמכים, נשקלה ונדחתה על-ידי נשיא המדינה, הרי שלא נותר לבית-משפט זה אלא לדחות את העתירה.
העתירה נדחית.
ניתן היום, יב באב תשנ"ט (25.07.99).
המשנה - לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
COURT