פסק הדין המלא
בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק
בג"ץ 1397/00
בפני: כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופט א' א' לוי
העותרות: 1. FINGAD SHIPPING LIMITED
2. ספרינטר גדות ים בע"מ
נגד
המשיבים: 1. מנהל אגף הספנות והנמלים
2. המפקח על הימאים
3. הסתדרות העובדים הכללית החדשה - האגף
לאיגוד מקצועי - האיגוד הארצי לקציני-ים
עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים
תאריך הישיבה: כ"ח בתשרי תשס"ב (15.10.01)
בשם העותרות: עו"ד דן סלע
בשם המשיבים 2-1: עו"ד דנה בריסקמן
בשם המשיב 3: עו"ד אפרים גלסברג
פסק-דין
השופטת ד' דורנר:
העותרת 1, חברה זרה (להלן גם: החברה הזרה) שבבעלותה מיכלית הכימיקלים “Chemical Sprinter”, הרשומה במרשם האניות של מדינת מאלטה; והעותרת 2, חברה ישראלית (להלן גם: החברה הישראלית), שהיא בעלת השליטה במיכלית, מבקשות בעתירה שבפנינו כי נצהיר שהוראות חוק הספנות (ימאים), תשל"ג1973- (להלן: חוק הימאים) והתקנות שהותקנו על-פיו אינן חלות על החברה הזרה ועל המיכלית. משמעות דרישת העותרות היא, כי הרשויות אינן מוסמכות לעכב את המיכלית בעת שזו פוקדת נמלי-ים בישראל, כדי לכפות את חובת ציווּתה באנשי-צוות ישראליים, כמתחייב מן התחיקה האמורה. טענת העותרות היא, כי הוראות חוק הימאים והתקנות על-פיו חלות על החברה הישראלית בלבד, ואילו את המיכלית, שהיא רכוש החברה הזרה שאינה כפופה לדין הישראלי, אין הרשויות מוסמכות לעכב.
אין חולק כי חוק הימאים והתקנות על-פיו אינם חלים על החברה הזרה. השאלה שבפנינו היא, האם הוראות אלו חלות על כלי-שיט שבבעלות זרה, אשר מצוי בשליטת תאגיד ישראלי.
הסמכות לעכב כלי-שיט שאינו מצוּוָת כנדרש בתחיקה, מעוגנת בתקנה 8(ב) לתקנות הספנות (ימאים) (ציוות אניות ישראליות בצוות ישראלי) (הוראת שעה), תש"ס1999- (להלן: תקנות הציוות). ואילו תקנה 7א(א) לתקנות הציוות, על-פי לשונה, מחילה את חוק הימאים ואת תקנות הציוות על תאגיד ישראלי בעל שליטה בכלי-שיט שבבעלות זרה "כאילו היה כלי השיט רשום בישראל".
הפירוש שמציעות העותרות, שבגדרו תקנה 7א(א) לתקנות הציוות קובעת אך את האחריות של בעל השליטה עצמו, אך אינה תופסת לגבי כלי-השיט שבבעלות זרה, אינו יכול להתקבל. שכן, פירוש זה חותר תחת תכליתה של תקנה 7א(א) לתקנות הציוות - למנוע מתאגידים ישראליים להתחמק מקיום הוראות תקנות הציוות בדרך של רישום כלי-שיט שבשליטתם מחוץ לישראל. פירושן של העותרות מונע אף את האפשרות לעכב את כלי-השיט, שהיא הדרך האפקטיבית ליישום תקנות הציוות. שליטתו של התאגיד הישראלי בכלי-השיט הזר היא זו שמחייבת אותו לצוותו בצוות ישראלי, ואף מאפשרת לרשויות לאכוף חובה זו על-ידי עיכוב כלי-השיט.
אשר-על-כן, העתירה נדחית.
העותרות ישלמו הוצאות-משפט בסכום כולל של 30,000 ש"ח, מחציתו למשיבים 2-1 ומחציתו למשיב 3.
ניתן היום, כ"ח בתשרי תשס"ב (15.10.01).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________
העתק מתאים למקור 00013970.L10
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו
בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444