בג"ץ 1166/16 — הרב אריה כהן סגן ראש העירייה ראשון לציון נ. השר לענייני דת

פסק-דין בתיק בג"ץ 1166/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1166/16 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ד' ברק-ארז העותר: הרב אריה כהן - סגן ראש עיריית ראשון לציון נ ג ד המשיבים: 1. השר לשירותי דת 2. מועצת העיר ראשון לציון 3. המועצה הדתית ראשון לציון 4. רב העיר ראשון לציון עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותר: עו"ד חמי דורון; עו"ד אילן שפירא בשם המשיב 1: עו"ד רועי שויקה בשם המשיבה 2: עו"ד אינסה גולדנברג בשם המשיבה 3: מר דוד שילה פסק-דין השופטת א' חיות: 1. ביום 8.12.2015 קיבלה המשיבה 2, מועצת העיר ראשון לציון (להלן: מועצת העיר), החלטה לפיה ימונה העותר כחבר המועצה הדתית בעיר והוא מועמד מטעמה לכהן גם כיו"ר המועצה הדתית. לפי סעיף 4 לחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א-1971 (להלן: חוק שירותי הדת) שלוש הרשויות המנויות בסעיף 3 לאותו חוק - השר לשירותי דת (להלן: השר), הרשות המקומית והרבנות המקומית - נדרשות לחוות דעתן על המועמדים לחברות במועצה הדתית מבחינת התאמתם לשמש כחברי מועצה ומבחינת ייצוגם המתאים של הגופים והעדות המעוניינים בקיומם של שירותי הדת היהודיים. בהתאם, שלחה המועצה ביום 9.12.2015 את ההחלטה לשר וביקשה ממנו כי יאשר את המינוי. לטענת העותר, מבירור שערך עם היועץ המשפטי של המשרד לענייני דת, עלה כי ישנם קשיים באישור המינוי ועל-כן הוא פנה ליועצת המשפטית של העירייה, אשר ציידה אותו בחוות דעת קצרה לפיה אין מניעה שיכהן בחבר במועצה הדתית. כחודש ימים לאחר מכן, ביום 10.1.2016 פנה העותר לשר וביקש ממנו לאשר את המינוי בתוך 7 ימים וביום 14.1.2016 מסרה לו העוזרת ליועץ המשפטי של המשרד כי "לא ניתן להתעלם מהממצאים החמורים לכאורה שעלו בדו"ח השנתי מס' 35 של מבקרת העירייה לשנת 2014 (להלן: דו"ח הביקורת), העוסק בין השאר באגף לתרבות תורנית" עליו הוא ממונה ועל-כן הוא יזומן לשימוע בטרם תתקבל החלטה סופית בעניינו. 2. לאחר שחלף כחודש ימים מאז שהובטח לו כי יוזמן לשימוע ודבר לא קרה, הגיש העותר את העתירה דנן והוא מבקש כי השר יאשר את חברותו במועצה, לחלופין כי יזמן אותו לשימוע לאלתר ויפסיק את "גרירת הרגליים בעניינו" ולחלופי חלופין כי יפעל על פי הוראות סעיף 5 לחוק שירותי הדת, ויעביר את המחלוקת להכרעת ועדת השרים. עוד מבקש העותר כי יינתן צו ביניים המורה על מינויו כחבר המועצה הדתית. 3. מועצת העיר תומכת בעמדת העותר ולטענתה עיון בדו"ח הביקורת מלמד כי הוא אינו כולל ממצאים אישיים נגד העותר או מסקנות כלשהן נגדו, וכי אין באמור בו כדי למנוע את מינוי העותר כחבר במועצה הדתית. המשיבה 3, המועצה הדתית, משאירה את ההכרעה בעתירה לשיקול דעתו של בית המשפט. 4. בתגובתה מיום 12.4.2016 טוענת המדינה כי בכוונת השר לזמן את העותר לשימוע שלאחריו יקבל החלטה בעניינו ועל-כן מדובר לגישתה בעתירה מוקדמת. בהקשר זה טוענת המדינה כי במסגרת השימוע יידרש העותר להתייחס לדוח הביקורת ולאחריותו הניהולית לליקויים שנחשפו באגף שהיה בניהולו וכן לקביעות בית משפט השלום בראשון לציון מיום 4.10.2006 בנוגע למחויבותו של העותר לבתי המשפט של מדינת ישראל. המדינה מוסיפה וטוענת כי יש לעותר סעד חלופי נוכח הוראות פרט 4(ב) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשס"א-2000 (להלן: חוק בתי משפט לעניינים מנהליים או החוק). 5. בתשובתו לתגובת המדינה טוען העותר כי אין לדחות את העתירה על הסף בשל הטענה לפיה יוזמן לשימוע, שכן הוא ממתין לשימוע למעלה מארבעה חודשים וזה טרם נקבע. אשר לסעד החלופי, טוען העותר כי פרט 4(ב) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים אינו חל בענייננו, שכן העתירה אינה מכוונת כלפי החלטה בדבר אישור מינויו לתפקיד, אלא כלפי העובדה שהשר אינו מפעיל כלל שיקול דעת ואינו נותן החלטה בנדון. 6. דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי. סעיף 5 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים בשילוב פרט 4 לתוספת הראשונה לחוק זה מסמיך את בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בכל עניין הקשור במועצות דתיות וכך נקבע בו: 4. מועצות דתיות – (א) ... (ב) עניני כשירות לכהונה ופסלות לכהונה במועצה דתית לפי חוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], תשל"א-1971, לרבות ענייני כשירות לכהונה ופסלות לכהונה של ממונים שמונו לפי סעיף 6(ב2) לחוק האמור, ולרבות כהונה בועדה ממונה לפי סעיף 10ב לחוק האמור. (ג) החלטה של השר לשירותי דת לפי סעיפים 2 ו-6(א) לחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א-1971, וכן החלטה של רשות לפי סעיפים 3 ו-4 לחוק האמור. הצדדים מיקדו טענותיהם בפרט 4(ב) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, אך נראה כי הפרט הרלוונטי לענייננו הוא פרט 4(ג) שכן השר נמנה עם הרשויות האמורות לקבל החלטה לפי סעיפים 3 ו-4 לחוק שירותי דת, והעדר החלטה מצידו בעניינו של העותר מוגדרת על פי החוק כהחלטה שעליה ניתן להגיש עתירה לבית המשפט (ר' סעיף 2 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים). על כן, עומד לעותר סעד חלופי בדרך של הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים ומטעם זה דין עתירתו להידחות על הסף. 7. בשולי הדברים ראיתי לציין עם זאת כי בהינתן העובדה שמועצת העיר פנתה למשרד לשירותי דת בבקשה לאשר את מינוי העותר כחבר במועצה הדתית עוד בחודש דצמבר 2015, וכן בהינתן העובדה כי עוד בחודש ינואר 2016 הודיעה העוזרת ליועץ המשפטי של המשיב 1 כי הוא יזומן לשימוע בעניין מינויו ומאז עברו למעלה מארבעה חודשים והוא טרם זומן, טענת המדינה לפיה מדובר בעתירה מוקדמת מדי מוטב היה לה אלמלא נטענה. בנסיבות אלה, טוב תעשה המדינה אם תזמין את העותר לשימוע האמור ותקבל החלטה בעניינו ללא דיחוי נוסף. העתירה נדחית בשל קיומו של סעד חלופי. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט' באייר התשע"ו (‏17.5.2016). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16011660_V08.doc אה מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il