בג"ץ 1156/03 — נאדיה אלסעדי נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 1156/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1156/03 - א' בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' גרוניס העותרים: 1. נאדיה אלסעדי 2. טארק אלסעדי נ ג ד המשיב: שר הפנים עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרים: עו"ד מוחמד פוקרא בשם המשיבה: עו"ד עינב גולומב פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. העותרת 1 הינה אזרחית ותושבת ישראל. העותר 2, שהיה תושב הרשות הפלסטינית, נשא את העותרת 1 לאישה בחודש יולי 1995. מספר שבועות לאחר מכן, פנו העותרים למשיב בבקשה לאיחוד משפחות, במסגרתה ביקשו כי תאושר לעותר 2 ישיבת קבע בארץ. הסעד שנתבקש בעתירה הוא לחייב את המשיב להעניק אזרחות ותושבות לעותר 2. כמו כן, התבקש סעד ביניים למניעת גירושו של העותר 2 מן הארץ עד סיום הדיון בעתירה. 2. עם הגשתה של העתירה החלטתי ביום 3.2.03, כי על העותרים להסביר בכתב מדוע העתירה הוגשה בעת הזו, כאשר עסקינן בבקשה לאיחוד משפחות משנת 1995. בהודעה מיום 5.2.03 חזרו העותרים וציינו, כי בקשתם לאיחוד משפחות הוגשה עוד בשנת 1995. הם הוסיפו והסבירו בהודעה, כי פנו לעורך דין כלשהו על מנת שיטפל בעניין, אך הוא הסתפק בשליחת פקס ולא הגיש עתירה לבג"ץ. הקורא את העתירה ואת ההודעה מטעם העותרים מתרשם, כי במהלך השנים ועד להגשתה של עתירה זו בראשית חודש פברואר 2003 לא הגיב המשיב לבקשה. והנה מתגובתו של המשיב למדים אנו, כי בזמן שחלף ארעו התרחשויות שונות שיש להן חשיבות רבה לעניינה של העתירה. מתברר, כי בחודש ספטמבר 1996 נשלחה לעותרת 1 הודעה של משרד הפנים בדבר סירוב לבקשה לאיחוד משפחות. לא זו אף זו, הבקשה נבחנה פעם נוספת בשנת 1999. בהודעה שנשלחה לעותרת 1 בחודש אפריל 1999 נאמר, כי הבקשה סורבה מטעמים בטחוניים. הודעה דומה נשלחה לעותרת 1 בחודש נובמבר 2000. בחודש מרץ 2002 פנה עורך דין יגאל פרץ בשם העותרים למשרד הפנים וביקש לדון שנית בבקשה לאיחוד משפחות. תשובה לעניין זה נשלחה לעורך דין פרץ בחודש אפריל 2002. משהוגשה תגובתו של המשיב נתבקשו העותרים להסביר מדוע לא תידחה העתירה על הסף. העותרים לא נתנו תשובה מספקת מדוע לא פרטו את ההשתלשלות המלאה של העניינים. 3. דינה של העתירה להידחות על הסף בשל אי גילוי. כפי שצויין, הקורא את העתירה מקבל את הרושם שהבקשה לאיחוד משפחות אשר הוגשה בשנת 1995 לא טופלה במשך שנים. אף אילו כך היה, ניתן לשאול הכיצד לא פעלו העותרים במשך התקופה שחלפה מאז. אולם גם אם נתעלם מן השיהוי, הרי העלמתן של העובדות הנזכרות, לעניין התשובות שנשלחו על ידי משרד הפנים לעותרת 1, מובילה לדחייה על סף של העתירה (בג"ץ 1228/93 הר שמש נ' ועדת הערער שהוקמה על פי חוק מקרקעי ישראל התש"ך-1960 (לא פורסם); בג"ץ 421/86 אשכנזי נ' שר התחבורה, פ"ד מא(1) 409). הדברים נכונים במיוחד מאחר שיחד עם העתירה נתבקש צו ביניים, שאמור היה להינתן על פי צד אחד. עותר או עותרת שאינם חושפים בעתירה את כל הנתונים הרלוונטיים יידעו, כי צפויים הם לדחייה על הסף של עתירתם, בלא שתידון לגופם של דברים. 4. אי לכך העתירה נדחית על הסף. ניתן היום, ט' בתמוז תשס"ג (9.7.03). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03011560_S07.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il חכ/