בג"ץ 1127/07 — פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

פסק-דין בתיק בג"ץ 1127/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1127/07 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת ע' ארבל העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. בית הדין הרבני האזורי בירושלים 3. פלוני עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד מ' בראון המשיב 3: בעצמו פסק-דין השופטת ע' ארבל: 1. העותרת ומשיב 3 (להלן: המשיב) נישאו זה לזה בשנת 1967 ולהם שלושה ילדים בגירים. ביום 30.5.00 הגיש המשיב תביעת גירושין לבית הדין הרבני האזורי בירושלים. בית הדין הרבני ניהל במהלך שנת 2000-2001 מספר דיונים בהרכב כב' הדיינים הגר, הייזלר וטולדנו. ביום 13.8.01 ניתנה החלטה על ידי הרכב הדיינים לפיה נשלחו הצדדים לנהל משא ומתן במטרה להגיע להסכם גירושין. לאחר שחלפו כשלוש שנים ללא שהגיעו בני הזוג להסכמה הוציא בית הדין החלטה נוספת, מיום 19.9.04, אך בהרכב חדש של כב' הדיינים הגר, לוי וטולדנו, לפיה ניתן זמן קצר נוסף למשא ומתן בין הצדדים. בית הדין הבהיר כי גם אם נכונות טענותיה העובדתיות של העותרת, הרי שלאור הפירוד והניתוק הממושך, המצב חסר התוחלת והמבוי הסתום אליו נקלעו בני הזוג, אין בית הדין מוצא סיכוי לשלום בית. לאחר שהתקיים דיון נוסף בהרכב חסר של הדיינים הגר ולוי, ניתן ביום 21.2.05 פסק דין, בהרכב כב' הדיינים הגר, הייזלר וטולדנו, המחייב ברוב דעות את העותרת בקבלת גט. העותרת ערערה על פסק הדין לבית הדין הרבני הגדול, כאשר טענתה העיקרית היתה שפסק הדין ניתן בהרכב שונה מזה שנתן את ההחלטה מיום 19.9.04, ומאחר שהוא מבוסס על החלטה זו דינו להתבטל. בית הדין הרבני הגדול פסק בעניין זה כי פסק הדין מבוסס כולו על הדיונים שנשמעו בפניו ועל החומר שהונח בתיק, ואינו מבוסס על ההחלטה מיום 19.9.04. עם זאת, החזיר בית הדין הרבני הגדול את העניין לבית הדין האזורי על מנת שייתן את נימוקיו לפסק הדין שנתן. לאחר שהוחזר העניין לבית הדין האזורי נתן בית הדין החלטה, לפיה נפלה טעות בחתימות הדיינים בפסק הדין מיום 21.2.05, כאשר פסק הדין ניתן למעשה על ידי הרכב הדיינים הגר, לוי וטולדנו. לאחר תיקון זה סברו שתי הערכאות כי התייתר ערעורה של העותרת. 2. טענתה העיקרית של העותרת בעתירה שלפנינו הינה כי דין פסק דינו של בית הדין האזורי להתבטל לאחר שניתן על ידי הרכב שונה מזה ששמע את טענות הצדדים, התרשם מהם באופן בלתי אמצעי ונכח במהלך הדיונים כולם. עוד טוענת העותרת כי סמכותו של בית הדין הרבני לחיוב האישה בקבלת גט פיטורין הינה סמכות אשר אין להפעילה כדבר שבשגרה, ולפיכך יש להקפיד במיוחד בקבלת החלטה מעין זו בשמירה על הכלל לפיו על ההחלטה להינתן על ידי אותו הרכב שישב בכל הדיונים בהן נידונה תביעת הגירושין. 3. לאחר שקיבלנו את תגובת המשיב, ולאחר שקול נוסף, הגענו למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. ראשית אזכיר כי אין בית משפט זה יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הרבניים והתערבותו מוגבלת למקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק המכוונות לבתי הדין הדתיים או כאשר נדרש סעד מן הצדק (ראו בג"צ 5182/93 לוי נ' בית הדין האיזורי רחובות, פ"ד מח(3) 1, 6-8; בג"צ 1842/92 בלויגרונד נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד מו(3) 423, 438). טענתה של העותרת בדבר חילופי ההרכב אכן מעוררת לכאורה קושי. בבג"ץ 6334/96 אליהו נ' בית הדין הרבני האזורי, תק-על 99(1) 539 נקבע כי "במקרה שהדיון בבית הדין נמשך על פני מספר ישיבות, המשמעות של החובה לקיים את כל הישיבות בפני הרכב מלא אינה רק שכל ישיבה וישיבה צריכה להתקיים בפני שלושה דיינים, אלא שכל ישיבה וישיבה צריכה להתקיים בפני אותם שלושה דיינים... בשל כך אין להעביר ענין משופט לשופט או מחבר בית דין לחבר בית דין, במיוחד לא לאחר שהחלה הגשת הראיות, אלא במקרה של מניעה ממשית מצד הראשון להמשיך בדיון". עם זאת הודגש כי האיסור על שינוי הרכב בית הדין מישיבה לישיבה חל רק על ישיבות העוסקות באותו עניין. כן הוזכר כי חריגה מכללים אלו משמעותה חריגה מסמכות דיונית, דהיינו החלטה שניתנה בעקבות דיון כזה היא נטולת סמכות. בעניין שבפנינו התקיימו שתי מערכות דיונים. האחת, בפני הרכב הדיינים הגר, הייזלר וטולדנו בשנים 2000-2001, והשניה בפני הרכב הדיינים הגר, לוי וטולדנו בשנים 2004-2005. ההרכב האחרון הוא זה שנתן את פסק הדין המחייב את העותרת בקבלת גט. לא עלתה טענה כי מהרב הייזלר נבצר מסיבה כלשהי להמשיך ולדון בהרכב בעניינם של הצדדים. עם זאת, מעיון בפרוטוקולים שנערכו בדיונים בפני בית הדין עולה כי הטענות שהועלו במסכת הדיונים הראשונה שבו והועלו על ידי הצדדים גם במסכת הדיונים הראשונה, וזאת, כך יש להניח, לאור חלוף הזמן. כמו כן, פסק דינו של בית הדין היה מבוסס על החלטתו לפיה גם אם נכונות טענות העותרת הרי שהניתוק הממושך בין הצדדים מצביע על סיכוי קלוש לשלום בית. לאור זאת, לא מצאנו בעניין זה להתערב בפסק דינו של בית הדין, אם כי מצאנו לנכון להסב את תשומת ליבו לקושי שמעורר החלפת ההרכב במהלך הדיונים באותו עניין. העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ג בניסן תשס"ז (11.4.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07011270_B04.doc עכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il