פלוני נ. כב' שופט בית משפט עליון

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1080/20 לפני: כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט א' שטיין העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. כב' שופט בית משפט עליון 2. כב' שופטי בית המשפט המחוזי לוד 3. כב' שופט בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון 4. פלוני עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד דיינה הר-אבן פסק-דין השופט י' אלרון: במסגרת העתירה שלפנינו נתבקשנו, בעיקרו של דבר, לעיין מחדש בהחלטת השופט ע' פוגלמן בבע"מ 4914/19 מיום 16.12.2019, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטים מ' ברנט, ו' פלאוט וצ' ויצמן) בעמ"ש 11871-02-19 מיום 10.10.2019. כפי שפורט בהחלטת השופט פוגלמן, העותרת והמשיב 4 (להלן: המשיב) נישאו בנישואים שניים בשנת 2008. קודם לנישואיהם ערכו השניים הסכם ממון שאושר על ידי בית משפט וקיבל תוקף של פסק דין ביום 21.2.2008. לאחר כ-10 שנות נישואים, היחסים בין השניים עלו על שרטון – והעותרת הגישה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה לביטול הסכם הממון בטענות לפגמים בכריתתו, המביאים לטענתה לבטלותו. כמו כן, נטען כי ההסכם נוגד את תקנת הציבור מאחר שהוא עלול להותיר את העותרת חסרת כל. בלי להרחיב יתר המידה על פרטי ההליך, די לציין כי תביעת העותרת נדחתה בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (השופט ע' אליאס) מיום 31.12.2018, לאחר שנקבע כי העותרת הבינה את תוכן הסכם הממון שהוסבר לה על ידי עורך הדין שערך את ההסכם ועל ידי בית המשפט שאישר אותו; וכי אין בהסכם פגם המצדיק את ביטולו. ערעור העותרת על פסק דין זה נדחה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי לאחר שדן בהרחבה בטענותיה והגיע לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בקביעות בית המשפט לענייני משפחה. בקשת העותרת למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נדחתה כאמור אף היא בהחלטתו של השופט פוגלמן מיום 16.12.2019, בגדרה קבע כי: "לאחר שעיינתי בפסקי הדין של הערכאות הקודמות שנדרשו לטענות המבקשת בפירוט, איני סבור כי המבקשת הצביעה על עיוות דין מן הסוג שמצדיק מתן רשות ערעור לפני בית משפט זה (ואף לא על שאלה עקרונית שמעלה הבקשה דנן). לא נעלמו מעיני טענותיה של המבקשת בדבר ההשלכות הבלתי מבוטלות להותרת הסכם הממון על כנו ... ברם, נוכח ההנמקה הסדורה והיסודית שעומדת ביסוד ההחלטות הקודמות ... לא קמה עילה לדון בעניינה של המבקשת פעם נוספת בבית משפט זה". בעקבות החלטה זו הוגשה העתירה שלפנינו. בעתירה שבה העותרת וטוענת לפגמים בהסכם הממון אשר יש בהם לטענתה כדי להביא לבטלותו. על כך מוסיפה העותרת וטוענת כי היא "חשה בהפליה פסולה" באופן שבו דנו הערכאות השונות בעניינה, וכי אלמלא הייתה יוצאת חבר העמים ייתכן שטענותיה היו מתקבלות. דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבות. כידוע, בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי המשפט האזרחיים, לרבות בענייני משפחה (ראו למשל בג"ץ 57/17 סייג נ' בית המשפט למשפחה בראשון לציון‏ (3.1.2017)), וודאי שהוא אינו משמש ערכאת ערעור על החלטות בית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים (ראו למשל בג"ץ 6561/08 נימברגר נ' המפקח על הבנקים משרד האוצר (24.9.2008)). עיקר טענות העותרת ערעוריות במהותן, והן אינן מצדיקות דיון לגופן במסגרת ההליך דנן. אף טענת העותרת להפליה נטענה בעלמא, ויש להצר על כך שבחרה להטיל דופי בערכאות השיפוטיות שדנו בעניינה ובחנו את טענותיה בהרחבה, בלי שהביאה כל תימוכין לטענתה. אשר על כן, העתירה נדחית. בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות. ניתנה היום, ‏ט"ז בשבט התש"ף (‏11.2.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20010800_J01.docx עע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il